"קוצים בטוסיק"

שלום, יש לי ילדה מדהימה בת 3 ו8 ח' שמבחינתה יש 2 פעולות שהן בזבוז זמן: אכילה ועשיית פיפי: למעשה מאז שעברה למזון מוצק ולכיסא אוכל היא אינה מסוגלת לשבת ולאכול--היא תמיד מחפשת להתעסק עם משהו (והיא תמיד תמיד תמצא "אטרקציות" גם אם זה למרוח פירור שנפל על השולחן). כמו כן היא אינה מסוגלת לשבת על הכסא ולא משנה כמה פעמים מנסים להחזיר אותה.אני דואגת שתאכל בחברה (בד"כ אחיה ובערב גם אני) כי לבד היא לא מוכנה להיות. אגב היא גם לא אכלנית גדולה אבל אם מישהו אוכל משהו היא רוצה גם ובהרבה מקרים היא לא אוכלת באמת והרבה אוכל נזרק... לגבי פיפי עדיין בורח לה לא פעם מפני שהיא עסוקה במשהו ולמרות שהיא מרגישה צורך ללכת קשה לה להתנתק מהפעילות וללכת לשירותים, וזה נכון גם באופן כללי (הקושי להתנתק מפעילות שמעניינת אותה) לדעתי זה פשוט האופי שלה ולא הפרעת קשב או משהו כזה כי כשהיא עושה דברים שהיא אוהבת (כמו יצירה או משחק)היא מסוגלת לשבת הרבה זמן ולהתמקד במה שהיא עושה ואגב לא מוכנה לעזוב עד שהיא מסיימת.הבעיה שלא כולם מסתדרים עם אופי כזה שדורש סבלנות מהצד השני, בעיקר במסגרות חינוך(למזלנו הרב הגננת הנוכחית זורמת איתה אך ברור לי שלא תמיד יהיה כך). האם לדעתך צריך "לחנך" אותה ולעמוד על כך שתשב ותאכל ותתמקד באוכל (לגבי פיפי לא יודעת איך לגרום לה לא לפספס--אולי זה יבוא מעצמו) או להמשיך לזרום איתה?ואם צריך לחנך, איך עושים זאת מבלי ללכת איתה ראש בראש? אשמח לעצתך!

שלום למוטרדת, אם להודות על האמת, קצת קשה לי,על סמך התיאור שלך, לבסס התרשמות לגבי הבעיה שאת מציגה. את מתארת התנהגויות אופייניות לגיל צעיר יותר, כמו קושי לשבת ולאכול ע"י שולחן, "משחק" באוכל, או בריחה של פיפי בשעות היום. המיומנויות הללו, הגם שהן בסיסיות מאד, נרכשות בהדרגה בתהליך מתמשך של חינוך, כאשר הדרישה מגיעה מצד המבוגר, שגם מקפיד לעודד ולשבח התקדמות והישג. לא ברור לי איך פעלת עד היום מול ההתנהגויות הבעייתיות, והאם המצב הנוכחי הוא תוצאה של קשיים בתהליך או של קשיים התפתחותיים. במקרה כזה חשובה מאד חוות דעתה של הגננת: מעניין האם בגן היא מצליחה לשבת עם כל הילדים ולאכול ליד שולחן. אם התשובה חיובית, אפשר להניח שמדובר אולי בסוג של מאבק כוחות או בעיית גבולות, ולא בבעיה ממקור אחר. תהיה הבעיה אשר תהיה, נחוצה גישה סבלנית אך עקבית, התעקשות על ההתנהגות הרצויה, נכונות לסלוח על כשלונות קטנים, ומתן עידוד והתפעלות כשזה מצליח. אם הגננת מדווחת על קשיים משמעותיים גם בגן, יש טעם להתייעץ עם פסיכולוג ילדים ולקבל הכוונה ספציפית יותר. בהצלחה ליאת

הגננת זורמת איתה--למשל אם בתי מתעקשת לגמור יצירה עד הסוף היא מרשה לה למרות שרוב הילדים כבר סיימו (למעשה היא מציינת לשבח את התשומת לב לפרטים וההתמדה-מבחינתה זה מאוד חיובי), וגם היא שמה לב שבורח לה פיפי בעיקר במצב שהיא מאוד שקועה במשחק ולכן זה מתקבל בהבנה (מה גם שיש שיפור אדיר מתחילת השנה.נראה לי שבורח לה בעיקר בבית). כלומר בסה"כ המשוב של הגננת הוא מאוד חיובי (אני אשאל באמת לגבי ארוחת 10). עד היום לגבי הפיפי ניסיתי לקחת אותה בצורה יזומה, תשבוחות ופרסים כשהיא יוזמת הליכה, והתעלמות כשבורח. לגבי האוכל ניסיתי להגדיר "זמן אוכל", להעלים אטרקציות מהשולחן, לתאם בינה ובין אחיה ע"מ שהוא לא יהווה אטרקציה,בקשות/דרישות חוזרות ונישנות שתשב על הכסא ומה לא. אני פוחדת שבסוף היא תפתח תסביכי אכילה מזה שזו הופכת להיות פעולה כ"כ מורכבת... מה עוד אפשר לעשות??