ילדה בעיתית

שלום, התחלתי לטפל בשלושה ילדים, ילד קטן בן שנתיים וחצי, ילדה בת 5 וילדה בת 10. בימים הראשונים הכל היה נפלא, אבל האמא תמיד חזרה ואמרה שהילדה בת ה 5 יכולה לפעמים להשתגע ולהתנהג בצורה לא יפה. השבוע זה קרה פעמיים. בפעם הראשונה האחות הגדולה עיצבנה את הילדה בת ה 5 ומאותו רגע היא התחילה לאבד כל גבול, היינו צריכים לצאת לחוג והיא לא הסכימה לצאת מהבית, רק אחרי שהתקשרתי לאמא היא הסכימה לצאת, אח"כ בדרך חזרה היא שוב צעקה והשתוללה, ביקשה את הטלפון שלי וכשלא הסכמתי היא צעקה יותר ויותר חזק, היא הורידה חגורה באמצע הנסיעה ולא הייתה מוכנה לשים אותה. כשהגענו הביתה היא לא היתה מוכנה לרדת מהאוטו, קפצה והשתוללה בתוך האוטו, דיברתי בתקיפות אבל שום דבר לא עזר, היא חזרה על דבריי בלעג וקיללה אותי. לא ידעתי מה לעשות ואמרתי לה שאם היא לא רוצה לרדת אשאיר אותה באוטו. אז הלכתי סגרתי את האוטו והתרחקתי מעט כדי שתחשוב שאני הולכת. אני לא יודעת אם נהגתי נכון. אח"כ דיברתי עם אמא שלה, היא התנצלה ואמרה שהיא מודעת לזה ושלילדה יש סף תסכול נמוך מאוד. היום היא שוב התנהגה בצורה לא יפה, הכל התחיל מזה שהלכנו לאסוף את אחיה הקטן מהפעוטון, רציתי לרדת במעלית והיא אמרה שהיא רוצה במדרגות אז אמרתי לה שתרד במדרגות ואני במעלית, היאלא הסכימה והתעקשה שארד איתה. הסכמתי, והלכתי לכיוון המדרגות ואז היא רצה למעלית ואמרה שהיא התחרטה והיא רוצה לרדת במעלית, לא הסכתי וירדתי במדרגות (לא רציתי שתחשוב שהיא יכולה לעשות בי כרצונה). היא התעצבנה וקראה לי בכינויי גנאי, הסברתי לה שגם אני בן אדם וגם לי יש רצונות משלי, ואיני חייבת להסכים לכל בקשותיה. היא נרגעה קצת. אחר כך רציתי לקחת אותה לחברה היינו בדרך אבל אז אמה התקשרה ואמרה שיש לה חוג, היא שוב כעסה מאוד כי רצתה ללכת לחברה, שוב היא התחילה להשתולל באוטו, הורידה חגורה קיללה, עצרתי את האוטו וביקשתי ממנה שתחגר כי זה מסוכן ליסוע כך, הסברתי לה מה יכול לקרות במידה ולא תחגר, היא לעגה לי ולא התיחסה לדבריי, אמרתי לה שכל עוד היא לא נחגרת אני לא נוסעת, התקשרתי לאמא שלה, האמא דיברה איתה בטלפון אבל גם זה לא עזר. גם הפעם דיברתי עם האמא, הילדה התקשרה וביקשה סליחה, אבל נדמה לי שהיא לא מקבלת עונש או התיחסות מרתיעה כלשהי למעשיה ולכן הדברים חוזרים. יש לציין שהיא ממרידה גם את אחיה הקטן, כלומר כשהוא בסביבתה גם הוא לא מציית לי, מסרב להיחגר, מסרב להיכנס או לרדת מהאוטו. מה עליי לעשות? האם יש משהו שאני יכולה לעשות או לשנות בהתנהגותי? תודה ליאור

שלום ליאור, אנשי חינוך (מטפלות, גננות, מורים) נאלצים פעמים רבות להתמודד עם מצבים "בלתי אפשריים", שמקורם בתפיסות חינוכיות שונות, בהתנגשות ערכים ואמונות, ובמערכת ציפיות מוקדמת. הילדים שאנו פוגשים במסגרת עבודתנו הם לא הילדים שלנו, ולעיתים קרובות הם מביאים אותנו לסיטואציות לא מוכרות, הדורשות עמידות, יצירתיות ושכל ישר. למזלך, אמה של הילדה ערה לבעיות, ומודעת לכך שקיים קושי. זאת נקודת פתיחה לא רעה (ואולי אפילו הזדמנות לנסות להביא לשינוי מבורך). אם נקח,למשל, את סיפור המעלית, נדמה לי שהוא מצליח להדגים למה אני מתכוונת: הילדה שלכם כ"כ רגילה להילחם ולהיאבק, עד כי הנכונות שלך ללכת לקראתה 'בלבלה' אותה. אני מציעה לך לנסות לנהוג בה בדרך קצת פרדוכסלית. בעניינים קטנים ולא ממש עקרוניים, תני לה להחליט. תוכלי להגיד לה משהו כמו "מעלית או מדרגות? (מדרגות!) טוב, נרד במדרגות. (לא! אני רוצה במעלית!). או קיי, נרד במעלית. את בטוחה?" עמדה כזאת מאותת לילדה שאת לא מתכוונת להיכנס למאבק איפה שלא מוכרחים, והיא גם מחלצת אותה מעמדת הילדה הרעה. נעשה מה שאת רוצה, כל עוד זה אינו פוגע באיש או מסוכן. אני מציעה לך לערב קצת פחות את האמא, ולנסות לבסס ביניכן משהו אחר, המתבסס על כללים חדשים. אם היא אינה נחגרת באוטו, את עוצרת בשקט ולא ממשיכה בנסיעה. שבי בשקט ובאדישות (אני יודעת שזה קשה!). אמרי בשלווה - "אסור לנסוע ללא חגורות. בטח נאחר לחוג, אבל לא נורא. הבטיחות והחיים שלך חשובים יותר. רוצה לספר לי בינתיים איך היה בגן?" גם זאת תגובה שהילדה בדר"כ לא מצפה לה. את מאותתת גם כאן שאינך מעוניינת בקרב או במאבק כוח, ואת מוכנה ורוצה להקדיש לה זמן ויחס מכבד. מניסיוני (וללא קשר כרגע לבעיות שרצוי לטפל בהן בקשר של הילדה והאמא או בגישה החינוכית שם), ילדים יודעים להבדיל היטב בין דמויות הסמכות בחייהם. יש הרבה מאד ילדים שמתנהגים אחרת לגמרי בבית או בגן. ברוב המקרים הם יודעים עם מי אפשר למתוח את הגבול ועם מי לא. נסי להישאר קשובה, מכבדת ועניינית, לעמוד על שלך, ולחשוב על הילדה כעל מי שמתחננת להיענות קשובה ולמבוגר עקבי ואחראי שיעצור אותה, ויראה בה ילדה מושכת וחביבה ולא רק מפלצת סרבנית. בהצלחה ליאת

היי ליאת, תודה רבה על התשובה המהירה, האמת שזה בדיוק מה שחשבתי, אני באמת מנסה להימנע ממאבקי כוח איפה שמיותר. ומנסה להתעלם כשהיא צועקת ומדברת לא יפה כדי לא להיכנס לעימותים. יש לי עוד שאלה קטנה. בוא נחזור שוב למעלית, נניח שאני שואלת "מדרגות או מעלית", כמו שהצעת, והיא מבקשת מדרגות, ואז משנה את דעתה למעלית ונגיד שהיא שוב משנה את דעתה, איך אני יודעת מה הגבול? כלומר, אני רוצה להעמיד איזה שהוא גבול שלא תחשוב שאפשר לקרקס אותי, ומצד שני גם להישאר קשובה ולתת מענה לצרכים שלה. אז נגיד במקרה של המעלית איפה עובר הגבול בין קרקס ל"ללכת לקראתה"? תודה, שירן