פחד מנפצים בעקבות פורים

שלום, מאז חג הפורים בני בן השנתיים וחצי חושש מאוד מנפצים. הוא מפחד לצאת לבד מהבית, דורש שיחזיקו לו את היד. כל רעש קטן מקפיץ אותו. לאחר שהוא נרדם בלילה הוא מתעורר מספר רב של פעמים ורץ לחדרנו בבהלה. הוא חוזר לישון אבל זה קורה מספר פעמים. הוא כל הזמן אומר שאין נפצים ונגמר פורים אבל נראה כי הוא לא רגוע. אם מטיילים בחוץ הוא הולך במהירות ומביט כל הזמן לצדדים. גם במעון הוא לא משחק בחצר אלא יושב ליד המטפלות. יש לציין כי הוא ילד בד"כ עצמאי מאוד, בטוח בעצמו. בכל זאת, מאז פורים המצב השתפר מעט, שבוע שעבר הוא היה מוכן לצאת מהבית רק אם נרים אותו על הידיים והיה נרדם רק אם אנו יושבים לידו, מה שכיום כבר לא קורה. מה אפשר לעשות? אנו מדברים איתו, והוא יודע לדקלם את דברנו, אך הבטחון שלו נעלם ואני חוששת שזה לא מספיק. אודה על תשובתך.

שלום תמר, משנכנס אדר מרבים (חלק מהילדים) בשמחה, וחלק אחר נכנסים ללחץ. פורים הוא חג נחמד, הטומן בחובו פוטנציאל גדול לבהלה: מסיכות, תחפושות, איפור כבד, פיאות, קרניים ושפמים - ההופכים את המוכר לזר ואחר. עבור ילדים קטנים, שהיכולות הקוגניטיביות שלהם טרם הבשילו, הרעיון של זהות נעלמת או מתחלפת יכול להבהיל עד מאד. וכאילו לא די בכל זה, הנה מופיעים להם קפצונים ונפצים, שעבור ילדים רגישים וחרדים הם אסון של ממש, בעיקר אם ההתנסות בהם היא מקרוב ובהפתעה. בקיצור - הפחד בהחלט מוצדק, והתגובה חסרת המנוחה של בנך נראית מובנת. העובדה שיש שיפור מעודדת, ואני מניחה שהנוכחות השקטה ונוסכת הביטחון שלכם (ושל הגננות) תסייע לו לחזור לעצמו, גם אם זה ייקח קצת זמן. כדאי להזכיר כאן, בכל זאת, שיש ילדים עם רגישות אודיטורית גבוהה יותר, המגיבים בחרדה לגירויים עם פוטנציאל נפיץ, כמו בלונים, זיקוקים, מופעי ילדים רעשניים, מטוסי סילון או רעמים. ברוב המקרים הרגישות הזו פוחתת עם הגיל (או מווסתת ביתר הצלחה) ואיתה גם החרדות. בברכה ליאת

תודה ליאת על תשובתך. האם הבנתי נכון שהזמן יעשה את שלו? מה עם לפנות לגורם טיפולי כלשהו? ואם כן, על איזה סוג טיפול היית ממליצה?