שואלת שאלה-מקווה לתשובה

שלום ליאת אני בת 24,אולי זה לא כה מתאים לפורום הזה אך אני מרגישה שחייבת להתייעץ אני סטודנטית למדעים מדוייקים-מקצוע לא קל בכלל אך תודה לאל תלמידה מצטיינת. במשך של ביהס היסודי לא היו לי חברים-כולם לעגו לי תמיד,קנאו בי כנראה,היו מקללים אותי עושים חרם וכל מיני כאלה,בסוף על כל 8 שנות הסבל סיימתי בהצטיינות יתרה ועליתי לתיכון למגמה הטובה ביותר.סיימתי גם תיכון בהצטיינות.בתיכון היו לי איזה 2 או 3 חברות טובו תאבל תמיד הייתה את הבעיה שאם זו חולה או זו לא מגיעה עדיין הייתי מרגישה בודדה שוב מקנאה-תמיד לעגו תמיד קיללו תמיד עשו חרמים על גבי חרמים שלפעמים אתה שואל את עצמך למה?למה אדם כה מוצלח,בחורה נאת מראה טפו טפו טפו בלי עין הרע ציונים טובים בה"ש תודה לאל ואופי טוב.תודה לאל ובלי עין הרע שוב בצבא היה לי אותו דבר-סיימתי כמצטיינת מחלקתית -עדיין במשרד קנאו ושנאו רק המפקדת אהבה ותמכה גם זה בקושי ואם לא הייתי יוצאת יומיות זה היה נורא.תמיד בצבא מצאתי חברות מהצד ממקומות אחרים תמיד אני חברמנית בכל מקום יש לי חברה בה"ש מתחברת מהר,מנגד,כל פעם מישהו בא ומקלקל,ההסות האלו של החברה,החרמים הטיפשיים והתינוקיים-עד שאתה מכיר חבר פתאום אלוהים ישמור לקוחים לך אותו עכשיו אני באוינבריסטה חייבת לספר שהסיפור חזר מה שקרה הוא ששנה ראשונה ואני כבר שנה ב לקראת סיום בה"ש אז שנה ראשונה בעצם היו לי חצי שנה מלא חברים-התחלה חדשה וכו,אנחנו מחלקה קטנה-מאה איש בלחץ,ולכן כולם מכירים את כולם וחברים שלכ ולם.פעם אחת לא רציתי לתת להעתיק למישהי ומהיום שלמחרת כל הכתה בחרם.אתה יודע שאתה עומל על דבר מאוד קשה וחורש כל הלילה אז זה קשה קצת לתת מן המוכן וגם יש וועדת משמעת אם מעיקים וכו ,אמרתי,לשבת להסביר לכם לא אכפת לי,לעזור-בשמחה,כל הלילה אפילו גם אם קשה לי אבל להעתיק בשום אופן לא ככה עכשיו אני בשנה ב וקשה לי מאוד סובלת בעיה חברתית כזו אין לי אף חבר בכתה,לא רוצה לחשוב על זה אך נורא וכזה המצבף, אם יושבת לייד מישהו הוא עובר מקום דוחות שצריך להגיש פרוייטקים בזוגות אף אחד לא רוצה לעשות איתי ,דפקו אותי,בקיצור,הדבר הזה אוכל לי את הלב,הציונים שלי ירדו לאחרונה,כאילו החשק ללמוד כבר ירד,כל הזמן דמעות בעיניים ודכאון אין לי עדיין חבר-לא מצאתי את אהבת חיי,ףכשאין לך לא חבר ולא חברים ועכשיו גם הציונים נפלו ומקווה בעה"ש שיחזרו ויעלו,אז הלב נשבר תמיד חייכנית תמיד עוזרת לכולם מאוד מאוד אוהבת לתמוך ולצחחוק ולהיות בחברה,ואני לא במבינה אף פעם מה לא בסדר בי,עם תכונות כלכך חיוביות שהביש מזל רודף ככה אחרי. אני מאמינה באלוקים שבשמיים.מאמינה מאוד גדולה וזה התקווה האחרונה שלי.מקווה שיעזור בעה"ש ושישאר איתי תמיד ושהכול ייטב כקסם. מה אבל את מציעה לעשות איך להתמודד\נכנסתי לחיים-אני כבר לא תחת גיל 18,ולא ילדה קטנה\ כואב לי ככה לסבול ואני לא רוצה לסבול יותר באמת שיום אחד הרגשתי שאני מתמוטטת עזרה פסיכולוגית אני לא רוצה ולא צריכה לדעתי כי אני פה לא אשמה,ותודה לאל יש תמיכה ממשפחה וחברים מה שכן-מאוד ארצה שתשתפי דעתך אולי את יודעת גם איך ניתן להכיר בן זוג לבחורה שלא אוהבת בארים פאבים מועדונים טרנסים רועשים של היום אלא ילדה שקטה של בית ועוד בכלל-איך עוזרת למצב תודה רבה רבה כל טוב וחג שמח!

שלום רב, דברייך נגעו ללבי עד מאד. אני מצליחה לשמוע את הכמיהה לקרבה, הערכה, חמימות ורצון טוב מצד האחרים, החוזרים ומתרחקים ממך מאז היית ילדה קטנה. החיים אכן לא תמיד הוגנים, ועלינו ללמוד להסתדר עם המציאות כדי לשרוד. לחיים החברתיים יש חוקים משלהם, ולפעמים הם מתנגשים עם עולם הערכים וכללי ההתנהגות עליהם התחנכנו. היכולת לנוע בגמישות, לוותר קצת, להתפשר, ולקרוא נכון את כוונותיו של הזולת - כל אלה הם חלק ממיומנויות חברתיות הנרכשות במהלך החיים. כשאני קוראת את דברייך, אני שמה לב שאת בוחרת לראות את המצב הלא פשוט שלך כתוצאה של חוסר רגישות, אטימות, ואפילו רשעות מצד האחרים, שאינם מצליחים לראות כמה את מוצלחת. זוהי אולי עמדה צודקת, אך היא מותירה אותך בודדה מאד וסובלת. מאחר וקשה מאד (ובלתי אפשרי) לתקן את האחרים, אני מציעה לך לנסות בכל זאת לקחת על עצמך את האחריות לשינוי, ולהתחיל לבחון באומץ איפה ראוי וכדאי לשפר. מאחר ומדובר במשימה לא פשוטה (לכל אחד מאיתנו יש את ה'כתם העיוור' שלו), אני דווקא כן ממליצה על טיפול פסיכולוגי, שייתן לך הזדמנות נפלאה ללמוד על עצמך בנוכחותו המעודדת של אדם נוסף, ולרכוש מיומנויות בינאישיות רעננות ויעילות יותר מאלה המשמשות אותך כיום בהצלחה מוגבלת. אם את לומדת באוניברסיטה, אני ממליצה מאד על פנייה לשירותי הייעוץ בדיקאנאט, ולהתעניין בשלב ראשון על טיפול פרטני, ובהמשך גם על טיפול קבוצתי, המכוון לקשיים בתחום החברתי וביצירת קשר. עם כל הכבוד לעזרתו של הקדוש-ברוך-הוא, הניתנת בנדיבות וברוב חסד, אני מאמינה שעיקר העבודה עלינו. מצטטת עבורך את רבי חנינא בן דוסא, שאמר - "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו". מאחלת לך שבסופו של דבר תצליחי לגרום לבריות לראות אותך כפי שאת ולאהוב אותך, וגם אם זה לא ייטב כקסם, זה ייטב בעקבות תהליך של עבודה עצמית. שלך ליאת