דפוס הקשרות בריא או תלותיות יתר?

שלום רב, בני בן כמעט שנתיים. ילד מתוק להפליא, חייכן ומבסוט מהחיים. עד גיל שנה וחצי היה איתי בבית, ומאז הוא מבלה חצאי ימים בגן, שהוא מאוד אוהב. לא מזמן דיברתי עם אחת הגננות בגן, שאני מאד מעריכה את דעתה, שאמרה לי שבניגוד לילדים אחרים בני גילו, הוא פחות עצמאי ופחות מושפע מהתנסויות אישיות, דברים שהוא מנסה לגלות ולפענח לבד, ומאוד מושפע ממבוגרים שהוא סומך עליהם (כמוני, למשל, וכמו אותה גננת, שהוא קשור אליה במיוחד). אשר ליחסים עם בני גילו, הוא מתחיל לבנות אותם בהדרגה. כשאמרתי לה שיתכן שאחת הסיבות לכך היא שהוא היה בבית איתי עד גיל מאוחר יותר משאר הילדים בגן, ושהוא מגיע רק לחצאי ימים (בעוד שהילדים האחרים שם עד שעות אחרה"צ המאוחרות) היא השיבה שלטענתה, זה יותר שאלה של אופי, ושאם לא היה תלוי בי, הוא היה תלוי יותר במטפלים שלו בגן). אי חושבת שיש משהו בדבריה, ותוהה האם עליי להיות מוטרדת מכך? האם עליי לנסות להתערב בצורה כלשהי שתגרום לו להיות יותר עצמאי ופחות תלוי בי או במבוגרים אחרים? איפה עובר הגבול בין דפוס הקשרות חזק וטוב (כמו שחשבתי שיש לנו) לבין תלות יתר? אשמח לשמוע את דעתך, ענת

שלום ענת, ילדים המגיעים מוקדם אל גן הילדים, באמת נראים לפעמים עצמאיים יותר, חברתיים יותר ו'מסתדרים' יותר מחבריהם שנשארים בבית עם אמא, ועדיין - אין ספק שעבור הפעוטות, עדיף להיות בטיפול אוהב של "אחד על אחד", גם אם במחיר זמני של תלות במבוגר. כמו שאת מציינת, בנך בונה עתה בהדרגה את יחסיו עם הילדים האחרים, ואני רוצה להאמין שבאופן דומה הוא יפתח בהדרגה גם את היכולת לבטוח באחרים ולהיות עצמאי יותר. לשאלתך האחרונה, אוכל לומר שילדים כ"כ צעירים הם תלותיים מטבעם, שכן הם זקוקים למבוגר כמעט בכל היבט של חייהם. כמבוגרים, עלינו להיענות לתלות הזו, ובמקביל לאפשר ולעודד גילויים של עצמאות וחקרנות. חשוב לציין שגם בדפוס התקשרות בריא, ילד בן שנה וחצי-שנתיים (ואף בוגר יותר)זקוק לאמו, מודאג כשהיא עוזבת, ומבקש את קרבתה. יום נעים ליאת