השתתפות בחוגים

ליאת שלום, בני בן חמש ו 3 חודשים, חברותי ונעים. השתלב יפה בגן חובה ורכש חברים רבים. כרקע (קשור או לא...)ברצוני לציין כי הוא מזמין חברים הבייתה ולעיתים אף מתארח אצל חבר (אם כי פחות, במקרה כזה לפעמים דורש שאשאר עימו ולפעמים משחרר בקלות). בשנה שעברה הצעתי לו להירשם לחוג ספורט או מוזיקה והוא (לאחר שיעור נסיון אחד) סירב (לא רצה להיות בחוג בו עליו להיות בלעדיי או בלעדי אביו אפילו אם אנחנו צופים מהצד). ירדנו מהעניין. השנה, בספטמבר,שוב עלה עניין החוג, ניסינו חוג מוסיקה (ילדים ללא הורים)- והוא לא רצה להמשיך (לדעתי, קיים אצלו חשש להישאר בחוג בלעדיי ההורה, כשההורה ממתין בחוץ). ניסינו התעמלות ולאחר נסיון ושכנוע הסכים ללכת לחוג התעמלות בלווי שלי. לאור זאת, נרשמנו לחוג ספורט של קבוצת גיל קטנה ממנו וכן יכולתי להצטרף אליו לשיעור. החוג תרם לו רבות מבחינה פיזית (הקנה לו בטחון ויכולת פיזית שלא הייתה קודם: קפיצות, הליכה על קורה, גלגולים וכו). לפני כל שיעור, הודיע כי אינו הולך ואז התרצה, השתתף ואף ניתן היה לראות שהוא נהנה. לאחר חודשיים, החליט בני כי אין הוא רוצה ללכת יותר לחוג. כלל. כמו כן, הוא אינו מוכן לשקול שום חוג אחר: בהשתתפותי או לא בהשתתפותי. אציין כי יש לו תחומי עניין רבים אך טוען כי הכל הוא יכול ללמוד בבית, להתנסות בבית ואין לו שום צורך או עניין בללכת לחוג. ברצוני להתייעץ: עד כמה חשוב לילד הביקור בחוג? האם להתעקש או לרדת מהעניין? כיצד ניתן לשנות את "האנטי" שנוצר סביב העניין? לנו כהורים חשוב שהוא יתנסה במסגרת שכזו, ילמד דברים חדשים ויפתח מיומנויות, אך אנו תוהים אולי הוא אינו בשל לכך עדיין. לא היינו רוצים שתתפתח אצלו התנגדות (שכנראה כבר קיימת במידה מסוימת...) שאח"כ יהיה קשה להסירה. ניסינו להעלות רעיונות כמו חוג שחייה בקיץ או יצירה, עם חבר או בלי חבר (אגב כמעט כל חבריו משתתפים בחוג כזה או אחר) והכל נדחה על הסף. לתחושתי העניין נובע מחשש או פחד מסמכות (מדריך / מדריכה), אבל אני לגמרי לא בטוחה. אגב, בגן אין שום עניין- משתתף בחוגי הגן, מקבל סמכות ומשתף פעולה. אשמח לדעתך בנושא. תודה, רוני

שלום רוני, חוגי העשרה יכולים להיות גורם מטפח ומרחיב אופקים, מפגש חברתי והזדמנות לקידום רווחתו הפיזית והנפשית של הילד. עם זאת, עבור ילדים לא מעטים, מסגרת כזו אחה"צ עלולה להיחוות כמטלה או כעומס מיותר, בעיקר אם קיימות באותו זמן התמודדויות נוספות, גלויות או סמויות מן העין. אישית, אני נוטה להאמין שאפשר להסתדר נהדר גם בלי חוגים, בעיקר כאשר קיימת התנגדות עקשנית מצד הילד. הורים רבים מחזיקים בהשקפה לפיה חוגי ההעשרה נותנים לילד 'פור', ומגבירים את סיכוייו להצלחה והישגים בהמשך. מסיבה זו, המוטיבציה הראשונית בנושא החוגים היא של ההורים עצמם. יש מי שמנצלים נטייה זו, ומציעים חוגי העשרה כבר בינקות, מה שמעורר אצל הורים צעירים תחושת אשמה אם טרם רשמו את תינוקם לחוג שחייה או מסג'. אני מאמינה שאפשר וכדאי להעשיר ילד גם בבית, מתוך התבוננות והקשבה לצרכים האמיתיים שלו. תורם של החוגים יגיע בהמשך, כאשר המוטיבציה תתעורר באופן טבעי אצל הילד, ואז גם יפיק מהם את מלוא התועלת. בקיצור - אפשר להירגע ולהרפות. בברכה ליאת