גמילה ממוצץ

שלום רב, אני אמא לילדה בת 3 וחודשיים. לפני כחודש וחצי נולד לה בן דוד מתוק וכדי לעודדה להיגמל המוצץ, הצענו לה להעביר אל בן דודה התינוק את המוצצים. בשמחה רבה ובהתלהבות רגעית המוצצים עברו אל העולל בתוך קופסא יפה. לפני שעזבנו את בית הבן דוד היא חשה חרטה ובכתה שהיא רוצה את המוצצים. כהורים חדורי מוטיבציה, לא אפשרנו זאת וכבר חודש וחצי שהיא בלי מוצץ בכלל. יש לציין שלפני הגמילה היא הלכה לישון לבדה, לאחר סיפור קצר והתנהגותה היתה נורמטיבית. כיום היא זקוקה לנו ליד מיטתה לפני השינה וקשה לה בלעדינו ומאז הגמילה ישנו שינוי בהתנהגותה. היא אינה קשובה בגן, אינה קשובה אלינו (על אף שאנו מאד משתדלים להראות לה מי מחליט בבית) ואף עשתה את צרכיה מספר פעמים בתחתונים. (היא גמולה מחיתולים). אני חשה שהגמילה נעשתה טרם עת וכי אין לה דבר מה שירגיע אותה. אני אף חשה שלא היינו קשובים לצרכיה ובגלל לחצי הסביבה עשינו טעות וחוששים לחזור אחורה שמא המצב יהיה גרוע אף יותר. מהדברים שאני קוראת באינטרנט רוב ההורים מספרים כי לאחר מספר ימים בודדים את שבוע, הקושי עובר כלא היה. יש הצעות?

שלום שולה, גמילה 'חלקה' מתאפשרת כאשר העיתוי נכון, ונעשה מתוך רגישות לצרכים האקטואליים של הילד. עם זאת, גם הורים מסורים עלולים לטעות, וחשוב לזהות את הכשלים בזמן ולתקן. כרגע, נראה שבתכם מאותתת לכם על צרכים נוספים שלה, בקרבה, בטיפול פיזי קרוב ואינטנסיבי, ובנוכחות הורית מנחמת ברגעי המשבר שלפני השינה. צרכים אלה מתעוררים אצל ילדים לא רק סביב משברי הגמילה, וחשוב להיענות להם באופן מיטבי וסבלני. זכרו שהיא עדיין פעוטה, ונסו לא להאיץ בה. יתכן שגם הציפייה ממנה "להקשיב" בבית ובגן היא חלק מאותה מוטיבציית-יתר, היוצרת אצל בתכם תחושת עומס. אני מציעה לעשות כרגע מאמץ להרפות מהדרישות, ולהיענות לאיתותי המצוקה שלה. אם תרגישו שהנסיגה שלה מתגברת, תוכלו להיעזר בהדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני. בברכה ליאת