ילד בן 6 שקשור מאוד לאמא

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

20/02/2010 | 20:18 | מאת: שירה

רציתי לדעת רק אם זה נורמלי. יש לי בן בגיל 6 (שנים) שמאוד מאוד מחובר אלי. אני יכולה לשבת בסלון והוא ישב לידי צמוד אלי כשהוא מחבק אותי במשך כל הסרט. הוא גם יריב עם אחותו מי ישב לידי. כמה פעמים ביום הוא ניגש אלי בלי סיבה, נותן לי נשיקות על הלחי ואומר לי שהוא אוהב אותי ושכייף לו איתי. כשחוזרים מהגן נניח עם חברים שלו והורים אחרים, הוא אוהב לתת לי יד כל הזמן אפילו שילדים אחרים רצים ומשתוללים. הוא ילד חכם ויש לו המון חברים, כל יום הוא מזמין ומוזמן לחברים, אבל בזמן שאנחנו בבית הוא מאוד רוצה את קרבתי. שלא תבינו אותי לא נכון - זה מקסים וכייף לי מאוד, והוא טיפוס חם כי אני טיפוס חם מאוד שמנשק כל הזמן אבל זה לא גיל שהוא אמור לרצות את אבא שלו? להתקרב לאבא שלו? אני כל הזמן אומרת לבעלי שהוא חייב לעשות איתו דברים רק שניהם ביחד שיהיה להם "בונדינג". קראתי שבגיל 4-5 הם אמורים לרצות ולראות באבא את המודל שלהם ולרצות להיות כמו האבא אבל הוא דבק אלי....אמא בואי תשבי לידי, בואי תהיי איתי, בואי תשחקי איתי, כייף לי איתך, אני אוהב אותך וכו'... ורק כדי להסביר - אני בבית מארבע אחר הצהריים וכל הזמן עם הילדים עד שהם הולכים לישון... כלומר שלא תחשבו שזה בגלל שאני לא נמצאת בבית או משהו. יש לי גם בת בגיל שנתיים וחצי והיא ממש לא דבק אלי כמו שהוא. בקיצור...האם אני צריכה ללחוץ על בעלי לפתח איתו תחביב משותף או שזה יעבור לו?

לקריאה נוספת והעמקה
22/02/2010 | 14:39 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום שירה, היצמדות להורה יכולה להיות ביטוי לתהליכים התפתחותיים נורמטיביים (פחדים ודאגות תואמי גיל), לחרדה, לגורמים חיצוניים-סביבתיים (כמו לידת אח, מוות במשפחה, פרידה), אך גם להיבטים בקשר הורה-ילד. במקרים של היצמדות קיצונית מהסוג שאת מתארת, יש בדר"כ מרכיב כלשהו הקשור לצרכים ולחרדות של ההורה עצמו, שבאופן כלשהו משבשים קצת את תהליך הנפרדות. אני חושבת שאת מזהה נכון את הבעייתיות, ומבינה שהתלות הגדולה שהתפתחה ביניכם לא משאירה ולו סדק צר, דרכו יוכל להיכנס גם אבא. לכן, במקום ללחוץ על בעלך לפתח תחביבים בעל כורחו, אני מציעה לנסות לפנות קצת את המרחב, ולאפשר לו לקחת חלק בשגרת היומיום בבית, כולל במשימות הקשורות לטיפול בילדים (הכנת ארוחות, מקלחות, השכבה לישון, סיפור, צפייה משותפת בטלוויזיה, וכד'. בזמן הזה תוכלי, כמובן, לנוח להנאתך, או לפתח תחביבים משלך שיאלצו אותך להתרחק קצת מהבית והילדים. הנה הרווחת פעמיים: גם קשר טוב ואמיץ בין הילדים לאביהם, וגם פנאי לפעילויות מהנות לרווחתך. מה את אומרת? ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים