הגעתי למצב יאוש, מה עושים?

שלום לך, אני אמא לילד בן 8 וחצי חודשים. בגלל שאני ובעלי עדיין סטודנטים אנחנו איתו רוב הזמן, הוא מקבל המון חום ואהבה ולא נחסך ממנו מאומה. הוא ילד מאוד אנרגטי ופעיל. התחיל כבר לעמוד בעזרת השענות על חפצים וזוחל חופשי. בשבוע שבועיים האחרונים חל שינוי בהתנהגות, הוא כל הזמן עצבני, בוכה מכל שטות, וממש נודניק, כל דבר שאנחנו עושים לא מספק אותו. הוא עושה בעיות בללכת לישון במשך היום, עושה בעיות בהרדמות בערב, ובאופן כללי ממש לא רגוע. אני חייבת לציין שאין שום בעייה רפואית, בדקנו את כל האופציות. זה משהו התנהגותי מובהק, מה עושים? איך אמורים להגיב שהוא בוכה בכי היסטרי? אני מתביישת להגיד אבל היום ממש התפרצתי עליו מרוב יאוש שבכה בהיסטריה בלי הפסקה, אני ממש לא רוצה להגיע למצב הזה יותר )-: תודה מראש וסליחה על האורך... שלי

שלום שלי, כשמדובר בתינוק בריא בן שמונה וחצי חודשים, שינוי התנהגותי כזה יכול להיות קשור בשינויים בסביבתו, או בחייהן של הדמויות המטפלות בו. בהיותכם סטודנטים, הנמצאים בימים אלה בעיצומה של תקופת הבחינות, אני מציעה לכם לבחון באומץ את רמות העצבנות והמתח שלכם, היכולות להשפיע ללא ספק על התינוק שלכם. כשאנחנו, ההורים, עייפים ומתוחים, איכות הטיפול בילדים יורדת, ואז יש סיכוי טוב יותר לתגובות 'מחאה' ואי שקט אצל התינוק שלנו, שרגיש מאד לשינויים באטמוספירה הכללית בבית. חשוב לזכור שבגיל שמונה חודשים מופיעות לראשונה חרדת הזרים וחרדת הנטישה, והן כשלעצמן יכולות להפוך את התינוק שלנו למתוח ולא שקט. הוא עלול להגיב בבכי מר בכל פעם שאתם מתרחקים ממנו, או עוזבים אותו גם לזמן קצר, אפילו בתוך גבולות הבית. אני ממליצה לגייס את מלא הסבלנות כרגע, ולגלות הבנה והתחשבות מול ההיצמדות הקיצונית שלו אליך ומול התקפי הבכי. היענות מהירה וקשובה כלפיו תרגיע אותו, לפחות עד הפעם הבאה שתתרחקי. זכרי שמדובר בפחד אמיתי ונורמלי, המעיד על התפתחות תקינה ולא על תובענות או פינוק. בהצלחה בכלל, ובבחינות בפרט... ליאת

אנחנו שנינו רופאים בשלב בחינות הגמר, אנחנו לומדים כל יום כמה שעות וחוזרים הבייתה. ברגע שאנחנו איתו בבית אין לימודים ולכן אין לחץ והוא בטוח לא חש בזה. מה שרציתי לדעת זה מה לעשות כשהוא בוכה? לא עוזר לקחת אותו על הידיים, אז איך אני אמורה להגיב? כי לפעמים דווקא שאני ניגשת ומלטפת ומחבקת הוא בוכה יותר