הבת שלי ברחה מהבית

הבת שלי בת ה 14.5 ישנה אצל החברה שלה כבר 3 לילות ללא אישורינו.. היא לא מוכנה לחזור הביתה למרות שביקשנו- בעלי ואני, בדרך קשוחה ובדרך נעימה. היא אומרת שטוב לה שם והיא לא רוצה לחזור להורים שטוענים שהם הורים ולא חברים. נראה שהיא זוכרת כעסים ולא צחוקים, הערות ולא חיבוקים, ואנחנו באמת לא הורים כאלה נוראים. אני פשוט מיואשת ולא יודעת מה לעשות.

שלום לאם המיואשת, אני רוצה לקוות שמאז הועלתה פנייתך אל הפורום, משהו זז ונרגע קצת ביניכם. באופן אישי, אינני נבהלת מ"הפרדת כוחות" זמנית, ומאמינה שכמה לילות בנפרד יכולים להוות דווקא גורם מרגיע. לפעמים, בגיל הסוער הזה, גם מריבות 'קונבנציונליות' יכולות להיות נפיצות מאד, ולהפוך לסופת הוריקן משתוללת. הבת שלך לא ברחה למקום לא ידוע או מסוכן, אלא לבית חברתה, שם תוכל להירגע קצת, אך לא להישאר לנצח. בעיני, אגב, עדיף לדעת שיש לילד "מוצא" זמני אליו הוא יכול לברוח בשעת משבר, על פני מצב בו ילד הנקלע לסערה רגשית נותר בתחושת אין מוצא. אם היא עדיין שם, תוכלו לומר לה שאתם מאפשרים לה להישאר שם עד שתרגע, ומחכים לה בבית כמו תמיד. אפשר לנסות, במקביל, ליצור קשר עם אמה של החברה, ולבקש עזרה בגישור והרגעה. מאחר וקשה לפעול בשיקול דעת ומתוך מחשבה בעיצומה של סופת הוריקן, אני ממליצה לתת למהומה הנוכחית להירגע, ורק אז לפעול לשיקום התקשורת ביניכם. אני שומעת את הכאב והייאוש שלך מול ההאשמות של בתך, ומציעה לך לא ליכנס למגננה או אשמה מיותרת. במקום זאת, כדאי לנסות ולהקשיב לטיעונים של בתך המתבגרת, ולבדוק באומץ האם הגיע הזמן לעשות 'התאמות' ושינויים בסדרי החיים בבית, כך שיתאימו לכולכם. בתך כבר אינה ילדה קטנה, ויתכן שהמשאלה שלה לעצמאות ונפרדות מקבלת ביטוי סוער ועוצמתי, המעורר בכם - בתגובה - בהלה או התנגדות. כדי לעבור את התקופה הזאת בשלום יש לפעמים צורך בהתגמשות ו'הליכה לקראת', יחד עם נוכחות הורית סמכותית ומכבדת. אם את מרגישה שאת מתקשה למצוא את שביל הזהב, תוכלי לפנות להדרכת הורים קצרה, או להיעזר בספרות העשירה בנושא ההורות למתבגרים. שולחת לך כוחות והרבה עידוד ליאת