בעיית אמון קשה וגניבת כסף

בני בן ה- 18 הלומד בכתה י"ב לקוי למידה, ומתמודד (בהצלחה יש לציין) עם קשיים לא מעטים.... עם כל זאת לאורך תקופה לא קצרה הוא גונב כסף מבני הבית בתקופות שונות , לכשאני מדברת איתו על כך הוא תמיד מכחיש ו"לא מבין מה אני רוצה ממנו" . מגיב בזעם , בהתממות ואף בהתמסכנות .... "תמיד את מאשימה אותי" וכיו"ב. למרות שאני מנסה לתת לו פתח להתוודות ומעודדת פתיחות ,שואלת על מצוקה כלשהיא , אם הסתבך במשהו ? האם חייב כסף לחבר או כל דבר אחר על מנת לאפשר לו לצאת מהמקום הזה של השקרים והגניבות הבלתי פוסקות .... אני חייבת לציין כי האוירה בבית מאוד פתוחה , תומכת ומכילה והוא יודע כי אעמוד מאחוריו גם אם הוא נקלע לסיטואציה קשה כזו או אחרת . אני מבקשת לציין כי הוא מקבל דמי כיס "לבזבוזים" וחוץ מזה מידי פעם "אקסטרות" פה ושם וכשמבקש -מקבל השתתפות בהוצאות נוספות שיש לו כגון:משחקי כדורגל וכד' . חוץ מזה הוא עובד ומרוויח בסביבות 600 ש"ח . כהורה מאוד מודע ומתקשר עם ילדיו... הגעתי למבוי סתום ולמצב שאינני יודעת איך לעצור את התופעה אשמח לשמוע דתך המקצועית בנושא.

שלום רחל, בנך בן ה-18 כבר אינו ילד, וככזה - כבר נושא באחריות פלילית ואמור להיות מודע היטב למעשיו. גניבות בגיל כזה מקבלות משמעות שונה מאד בהשוואה ל"מעידות" של ילדים צעירים, שלא תמיד מצליחים להפנים את אמות המוסר המוסריות ולהשתיק מאוויים דחפיים. בגיל 18, גניבה יכולה לשקף שליטה רופפת בדחפים או בעיה רגשית משמעותית. אני, ממש כמוך, לא חושבת שמדובר בתגובה למחסור חומרי כלשהו, ולכן מציעה לטפל בזה בהקדם, בעזרת פסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם מתבגרים. אני מאמינה שהקשר החזק ביניכם והתקשורת המשפחתית הטובה יסייעו בתהליך זה, ובאופן מעגלי ישתפרו ויתחזקו בעצמם. בהצלחה ליאת