השמנה

שלום רב, ילדתי בת 5.5 היא ילדה גדולה, כלומר גבוהה מאוד ביחסית לבני גילה ובד בבד שמנמונת. אנחנו נמצאים במעקב דיאטנית וכמו כן בטיפול אצל תרפיסטית מסיבה אחרת (יש סיכוי שהאכילה היא גם ריגשית). תמיד היא היתה ילדה גדולה. היא ילדה ששופעת בבטחון עצמי ודומיננטית מאוד. מאז ומתמיד היא דיברה על הגוף שלה, סיפרה שלעיתים מעירים לה בקשר לזה, היתה תקופה בה חשבה שהיא רזה ואף אמרה זאת, אני מניחה שלא הבינה את המשמעות. לאחרונה העיסוק סביב זה מעט גבר ואני חושבת שזה מפריע לה, גם מבחינת הערות סביבה גם אולי כי היא עצמה חשה כך. אני מאוד משתדלת לעשות מאמצים לשמור על התזונה שלה, אך היא עדיין מתעסקת סביב אוכל לעיתים. אביה ואני גרושים והוא משתף פעולה באופן חלקי לטעמי, אם כי משתף. אני מנסה להסביר לה שע"מ להיות בריאה עליה להיות קשובה לבטן שלה ולשמור על עצמה ממזיקים. אני מאוד חוששת לדבר איתה על השמנה והמילה הזו לא מוצאת מפי, אם כי היא שומעת זאת מהסביבה לעיתים ומכך אין מנוס. אני לוקחת אותה למעקב דיאטנית וגם לחוג שחיה, אני משתדלת ככל שניתן ללכת עימה ברגל. אני מאוד חוששת לדבר איתה על השורש ש.מ.נ עם כל המשתמע מכך ולכן אני אומרת רק בריאות. אני חוששת שאני חוטאת בכך, כי היא באמת צריכה לדעת שתהיה שמנה אם תמשיך כך והתחושה שלי היא שאני מפחדת לומר לה את זה, פן תפתח הפרעות אכילה בעתיד. זה גורם לי לחשש רב. איך אוכל בצורה עדינה ובלי חשש להעביר לה את המסר באופן עדין שהיא לא רזה בלשון המעטה וכי אם תמשיך בדר זו תהיה שמנה. אני מרגישה שאני הולכת סחור סחור בהסברי עקב החשש שתגדל לבעיות אכילה ועם זאת אני חשה חוטאת בכך שאני פועלת כך. איך לומר את הדברים בעדינות ושהמסר יעבור? תודה!!!

שלום אורלי, גם אם תימנעי בכל דרך מלהזכיר את המילה 'שמנה', אין לי ספק שבתך ערה לממדיה, וגם למה שאת חשה כלפי עובדה זו. הפנייה לדיאטנית, כמו גם הדיבור הרב על חשיבותה של הפעילות הגופנית והאכילה הנכונה לבריאותה, מבהירים לה היטב מה מצופה ממנה. לטעמי, אין כל צורך (ואפילו מזיק) להמשיך ולהעביר לה מסרים בנושא. האמיני לי שהיא קיבלה את המסר. כרגע, חשוב להעביר מסרים אחרים, של קבלה ללא תנאי, של התפעלות וגאווה מכישרונותיה והצלחותיה, מהיותה חברה טובה, בת טובה, יפה, מוצלחת ונהדרת, ללא קשר לגובהה או למשקלה. אלה מסרים המעודדים תפיסה עצמית חיובית, תחושת ערך, ואמונה בסיסית בזכותה להיות אהובה כמו שהיא. זכרי שאכילה 'רגשית' באה למלא חלל ותחושת ריקנות, וכדי שהאכילה תחזור להיות מזינה ומאוזנת, יש להתמודד תחילה עם הבור הרגשי שכרגע אינו יודע שובע. בברכה ליאת

קודם כל תודה. אך האם עלי להתעלם שהיא מספרת לי על משהו שאירע בגן או שהיא אוכלת בלי הפסקה? אני צריכה לומר לה זאת באיזושהי דרך. אבבל איך ניתן לומר בלי לפגוע.