קליטה ממושכת וקשה

שלום. בני היום בן שנה ואחד עשר חודשים נמצא במשפחתון שבו 5 ילדים. עד היום למרות כל המאמצים הנפלאים שעשתה בגננת ועדיין עושה יום יום שעה שעה לעזור לו ולנו להתגבר על המעבר מן הבית למסגרת חדשה הפרידות קשות ועל פי דיווחי הגננת במשך היום הוא צמוד אליה עד כדי שלא מאפשר לה לקום להביא מוצץ לילד אחר. בזמן פעילות (ציור הדבקה ריכוז שירים וכו)מצב הרוח טוב אך כשהילדים במשחק חופשי הוא דבוק אליה. רוצה לאמר שאני סומכת עליה 100 אחוז אבל הלב שלי כואב אציין ששאר הילדים מ א ו ש ר י ם במסגרת !!!!!. שאלתי - מה אני ובעלי יכולים לעשות כדי לעזור לילד הרי שלושה חודשים של קליטה זה כבר מוגזם (יש מצב שצריך להוציא אותו חזרה הביתה ? ולהפסיק לעבוד ?) וכן אשמח לייעץ לגננת כיצד היא תוכל לעזור לו (גם לה קשה לראות אותו מדוכוך). תודה יעל

שלום יעל, גיל שנתיים הוא גיל מתאים למעבר למסגרת חינוכית עם ילדים נוספים, שכן האינטראקציות החברתיות הופכות אפשריות וחשובות עבור הילד המתפתח. עם זאת, ילדים שונים אלה מאלה במזג הבסיסי שלהם, בקצב ההתפתחות שלהם, ובהיסטוריית ההתקשרות שלהם. יש ילדים שבגיל שנתיים עדיין זקוקים לטיפול 'סולו', ואינם בשלים לאינטראקציות החברתיות האינטנסיביות שמספקת המסגרת החינוכית. ילד שנצמד לדמות אחת הוא לא בהכרח "בלתי מסתגל", אלא ילד שזקוק לנוכחות קרובה של דמות אחת קבועה, המעניקה לו ביטחון ושקט. לא בטוח שכרגע צריך להחזירו הביתה, אלא דווקא לעודד גילויים קטנים של עצמאות. כאן יש לסייע גם לגננת, שמרגישה מחוייבת לכם מאד, ואולי באופן לא מודע גם מוחמאת מההיצמדות שלו אליה. תנו לה 'אישור' להיפרד ממנו קצת, ולעודד אותו להסתמך על דמויות נוספות (אני רוצה להאמין שיש בגן דמות מבוגרת נוספת, כי חמישה ילדים בני שנתיים הם משימה כמעט בלתי אפשרית עבור אדם אחד בלבד). אם תשדרו לה שמבחינתכם ההיצמדות הזו היא בלתי רצויה, יתכן שהיא תנהג בו בדרך מאוזנת יותר (חום ואהבה יחד עם ציפייה לעצמאות ופעילות מגוונת יותר). בברכה ליאת

ליאת שלום. קודם כל תודה על התגובה . רוצה לאמר לך שבמסגרת ישנה רק הגננת . בחיפושי אחר מסגרת מתאימה לבני לא ראיתי שום מסגרת קטנה כל כך עם שני אנשים בצוות וזה נראה לי יחסית מספר סביר. כמו כן הילדים גדולים בני שנה ועשרה עד שנתיים וחדשיים הילדים ממש נפלאים עמצאיים ואף אחד לא בוכה - ביליתי זמן רב במקום במקום וריאיתי את כל ההתנהלות במשך כמה ימים כך שאי אפשר להגיד שהיתה "הצגה" של הגננת ו או של אחד הילדים. אוסיף ואומר שלגננת ניסיון רב והעצות שאנו מקבלים ממנה נשמעות מקצועיות והגיוניות. בשבוע האחרון הכינה הגננת מדליה מיוחדת שבה כתוב כל הכבוד ובסוף כל יום שבו הילד הצליח להתגבר על הגעגועים אלי (שכחתי להגיד שהוא עדיין יונק)היא נותנת לו את המדליה והוא הולך בגאווה הביתה. זה עבד שבוע אך האפקט מתחיל להתפוגג. נו אז מה עושים ?????????????? יש משפטים או מעשים שכדאי לעשות או לא לעשות כל בוקר??? מה צריך לדרוש מהגננת???????? היא בסדר אך לבני עדיין קשה וזה מדאיג. תודה יעל