trouble 2

שלום יש לנו בן מקסים בן שנתיים , מלא שמחת חיים אולם ישנם שני דברים שאנו מתמודדים איתם א. כאשר הוא לא מרוצה , הוא מטיח את ראשו בחפצים או ברצפה זה יכול להיות מקנאה או מסרוב שלנו לתת לו דבר מה , הוא ממש כועס וזורק חפצים וכול' עליי לציין כי אנחנו לא נענים לדרישותיו , הדבר שמפריע לנו הוא הטחת הראש מפחד שיגרום לעצמו נזק התופעה התחילה לפני שלושה חודשים , הוא נרגע ועכשיו שוב חל תהליך נסיגה בהתנהגות האם הוא בודק גבולות או שהוא מתוסכל גם מחוסר יכולתו לתקשר עם הסביבה? הוא אומר כמה מילים אך מתקשה ! הדבר הנוסף , שנת הלילה , אנחנו בד"כ נמצאים לידו עד שהוא נרדם , כי אם לא הוא פשוט מרעיד את הבית ,או פשוט מטיח את ראשו במיטה , שוב כמובן כדי לקבל תשומת לב שאלתי : האם עלינו להציב גבולות עכשיו או שעלינו לחכות ולייחס את ההתנהגות לכך שהוא נמצא בתקופת תסכול תודה מראש

שלום אבי ושרית, יש ילדים המטיחים את ראשם כבר מינקות, וככל הידוע לי לא לגמרי ברור מה מקור התופעה. ברוב המקרים היא חולפת מעצמה מבלי להשאיר נזקים. יש, לעומת זאת, ילדים שהטחת הראש שהחלה כביטוי להתקף זעם או תסכול, הופכת כלי רב רושם להשגת תשומת לב ורווחים מההורים המבועתים. הפיתרון במקרה זה הוא הסתלקות וניתוק מגע, מתוך תקווה שבהיעדר קהל המופע ייפסק. תגובה אפשרית נוספת היא החזקה פיזית מרסנת, ללא כל תגובה נוספת, מטוב ועד רע, עד שהילד נרגע. כך, למעשה, אינכם נכנעים לגחמה שלו, אך גם אינכם מאפשרים לו להזיק לעצמו. מאחר וילד כה צעיר באמת מתקשה עדיין לווסת את תגובותיו הרגשיות (בעיקר לתחושות תסכול, זעם או אכזבה), החיבוק המרסן משאיר אותו קרוב ומוחזק, ומאלץ אותו להירגע בזרועותיכם. זכרו להימנע מדיבור, פיצוי או כניעה לדרישות לא הגיוניות, ופעלו עניינית עד יעבור זעם. בברכה ליאת