איך להפסיק לנדנד?

ראשית כל ליאת תודה רבה לך על העזרה הרבה שאת מעניקה לכל אחת ואחד כאן באתר, את עוזרת מאוד,ישר כח! אני מאוד קשורה לבני בן ה-10 הצעיר מבין השניים,(אותו הדבר גם לאחיו) דואגת,שואלת,רוצה מאוד ומקווה לשיתוף פעולה, אך הוא לא ממש משתף אותי, כשאני שואלת איך היה בביה"ס הוא עונה כיף, זה הכל.כשאני מבקשת ממנו משהו, אני צריכה לבקש המון פעמים (קשב וריכוז)עד שיבצע את המטלה. כעיקרון שנינו מאוד קשורים, רגישים.(לפעמים יש חרדות) הילד ממש זועק אומנם לא במילים דייי אני מבקש להיות עצמאי, מאוד רוצה להשתחרר ממך. (הוא אומר שהוא רוצה לעשות לעשות דברים לבד). השאלה שלי, אני אמנם רוצה שיהיה עצמאי אך איך עושים זאת איך משחררים אותו לעצמאות?

שלום לאמא הדאגנית, הפניה שלך מכמירת ללב, בהיותה נוגעת לכל אחד מאיתנו - ההורים- המבקשים, מצד אחד, להישאר קרובים ומעורבים בחיי הילדים, ומצד שני, לאפשר להם נפרדות ומרחב. מסתבר שזה באמת לא פשוט, למצוא את שביל הזהב הזה, וזה כרוך ביכולת להכיר בכך שהילד שלנו הוא אדם נפרד, בעל רצונות ומשאלות המתקיימות בנפרד מאלה שלנו. הגם שמרביתנו יודעים זאת ומקבלים עובדה זו בהיגיון, לעיתים קרובות אנו מטילים על הילדים שלנו את האחריות לאושרנו, ורואים בהם את 'חלון הראווה' שלנו - מעין 'עדים' לכך שאנו הורים טובים ומשקיעים. במצב (לא רצוי) כזה, אנו מעמיסים על הילדים שלנו משא מיותר של תקוות וציפיות, והם עלולים לחוות אותנו כחודרנים, נודניקים ולא מאפשרים. במצבים כאלה אני מציעה (גם לעצמי, לפעמים) לנהוג בילד שלנו כאילו היה אדם שאינו מהמשפחה: חבר, חברה, שותף לעבודה או כל אדם חשוב וקרוב בחיינו. להקשיב לו מתוך עמדה מכבדת ולא שיפוטית, ולעודד אותו לספר לנו דברים בדרך של התעניינות אמיתית בתכנים שהוא מביא. כשאת שואלת אותו איך היה בביה"ס, נסי להיות יותר מכו?ונת. תוכלי לבקש ממנו לספר, למשל, עם מי שיחק היום ואיך זה היה, מה הם לומדים עכשיו בתורה, ואיזה סיפור הוא הכי אוהב ולמה. שאלי אם מישהו הכעיס אותו היום ואיך הוא פתר את זה. אם הוא עונה בקצרה ש"היה כיף", בקשי ממנו (בחיוך) לספר לך איך נראה יום של כיף בבי"ס. בקשי פרטים. ספרי (בתמורה) איך היה היום שלך, ונסי ללמוד ממנו איך אפשר להפוך יום אפור ליום של כייף. אני חושבת שככל שהשיחות שלנו עם הילדים הופכות לשיחה, ופחות לתחקיר, יש סיכוי גדול יותר שזה יהיה נעים לשני הצדדים. אם הוא מעיר לך שאת 'חופרת', התנצלי, והזכירי לו שהוא לא חייב לספר מה שהוא לא רוצה. הזכירי לעצמך שוב, שהוא אדם ריבוני, ועומדת לו הזכות למרחב משל עצמו. כשאת מרגישה שאת חייבת להעיר או לתת עצה, שאלי (מראש) אם הוא רוצה לקבל את זה ממך. נסי לא להיעלב אם הוא ידחה אותך בהתחלה, והשתדלי להרוויח את אמונו ופתיחותו מחדש, באמצעות מעשים. אני יודעת שקל לדבר והרבה יותר קשה לעשות, ובכל זאת, מאמינה שזה באמת אפשרי. בהצלחה ליאת