מה עושים?

ליאת שלום, יש לי אח בן 17.במישורים רבים הוא מתפקד מצוין ונחשב אחראי ומחושב.בלימודיו הוא מצטיין, במישור החברתי הוא נחשב "חלק מהחבורה", משתתף בתנועת נוער ובשיחות עימו חולק על תכניות מרחיקות לכת לקראת גיוס תוך מודעות להשגים המתבקשים מכך.ביחסיו עם ההורים הוא סך הכל מצליח לקיים דיאלוג שמאזן בין רצונותיו כבן נוער ובין המחויבויות הנדרשות לרבות המגבלות המתאימות להתנהגות טיפוסית לבן גילו.לאחרונה עלתה סוגיה הרלוונטית במיוחד לימים אלו, בהם מתואר כיצד אלימות של בני נוער פושה ומתפשטת והדבר גורם לתחושות קשות בנוגע לדרך ההתמודדות עם הצורך לאפשר עצמאות מצד אחד, ודיאלוג פורה שנותן ביטוי לרצונותיו ומצד שני לוקח בחשבון את המגבלות של בןנוער ביכולת להבין את ההשלכות הרבות למול כל הפיתויים והצרכים שעולים. אחרי שכל זה נאמר, לאתגר- מידי שישי, נוהגים נערים ונערות להיפגש בלילה ולקיים מסיבות.למסיבות אלו, נילווים גם משקאות חריפים, וכן נערים אלימים שכל מטרתם ליצור עימותים בהם יפגינו את כוחם בדרך שמסכנת את שאר החברים.השמועה עברה, לגבי אותן מסיבות,ובשיחה עם אחי, הוא הכחיש הימצאותם של נערים אלימים ולגבי השתיה, טען שטרם ניסה, אך מעונין לנסות לשתות לשוכרה עד אבדן שליטה במטרה לחוות יחד עם אחרים את החוויה.הדיאלוג שהתקיים נסוב סביב שאלות אפשריות-לחץ חברתי, רצון להשתייך, דחף להתנסויות חדשות ועוד.בנוסף, עלתה הטענה כי מחד לא מעונין לאבד שליטה ולהוות סכנה לעצמו ואחרים ומצד שני רוצה לנסות בכל זאת מתוך מתוך טענה "שלו זה לא יקרה".ההרגשה שלי היא שישנם מצבים בהם החלפת דעה ודיאלוג פורה בין הורים ובין בני נוער צריכים להיעשות מתוך סמכות וכי מטרתם של הורים היא בהעברת הכללים הנכונים גם במחיר סירוב.השאלה היא מהו הפתרון המעשי? בשעה שכל חבריו הולכים, בהנחה שיש אלימות קבועה שם, ונערים אחרים שותים, מה את מציעה לעשות?

שלום ארז, חינוך ילדים ומתבגרים הוא אכן אתגר בלתי נגמר, בבחינת "ריצה למרחקים ארוכים", כאשר המטרה הסופית היא העברה שלמה של האחריות מן ההורה אל הצאצא. אני מסכימה מאד לכך שכל עוד בנם קטין, להורים עומדת זכות המילה האחרונה, אלא שגם כאן, מוטב להיות חכם על פני צודק. גם אם נרצה מאד, לא נוכל לפקח באופן מלא על מעשיו והתנהגותו של נער מתבגר, ולכן, במקום "לשמור עליו בבריכה של הקטנים שמא ייפול למים", עדיף ללמדו לשחות, כדי שיוכל לשרוד גם במים עמוקים. ברישא של דבריך, ניתן היה להתרשם שאחיך שוחה היטב, ורכש - למרות גילו הצעיר - עולם ערכים מגובש ודעה מוצקה על המתרחש סביבו. הוא תלמיד מצטיין, אדם מעורב ותורם, ויודע לנהוג כבוד בזולתו (והוריו בכלל זה). כל אלה אינם הופכים אותו חסין מפני מעשי שטות והתנסויות קצה המאפיינות את בני גילו, אך הם מקטינים משמעותית את הסכנות למחירים בלתי הפיכים ולהסתבכות בקטטות אלימות. כמובן שלא אוכל לומר לכם מה לעשות, אך אוכל לומר שכאם, אני אוהבת לשדר לילדים מסר של אמון וביטחון בכך שיידעו לעשות שימוש נבון בכלים בהם ציידתי אותם. לאור התיאור שלך אותו, אני מרגישה שיש על מי לסמוך, גם אם יגיע ערב אחד הביתה 'שפוך' עד דלא ידע... אחרי הכל, כולנו היינו שם פעם ונשארנו בחיים... בברכה ליאת

לליאת, תודה על דברייך החכמים. גם אני כמוך חושב שאמון וביטחון הם כלים נכונים שמעבירים את האחריות מההשגחה, מההורים אל הנער ומאפשרים יכולת לקיחת אחריות שתביא לידי התפתחות בדרך הרצויה. אני גם מסכים שמוטיבציה פנימית תוביל לידי החלטות נכונות גם ללא השגחה. רק שנדמה לי שישנם מצבים בהם, הכרישים במים, והסערה הצפויה הם גורמים חזקים מספיק כדי להעדיף להישאר ביבשה , וכשיש לחצים להיכנס למים..מאד קשה למצא את האיזון הזה שבין האמון והביטחון והענקת העצמאות הנחוצים להתפתחוחתו כבוגר ומצד שני ההגנה עליו, לפעמים מעצמו..אחרי הכל, גם מבוגרים לא חסינים מפני טעויות שעלולות לשנות פני הדברים. תודה