ילדה כמעט בת 3

מדובר בילדה נבונה ומקסימה שבעוד 3 חודשים ימלאו לה 3 שנים. הבעיה היא שהיא כ-ל ה-ז-מ-ן צורחת ובוכה. כך היא מתנהלת בעולמה ובעולמנו, כשזה קורה מאוד לא נעים בבית, בעלי ממש מתעצבן עליה ומנסה בכל דרך (לשים אותה בחדר וכו') למנוע את הבכי ההיסטרי הזה שלעיתים כבר האזניים לא יכולות לשאת וללא הצלחה. לציין שיש לנו בן בכור בן כמעט 6 שהוא ילד מקסים ושקט, אף הוא מנסה בכל מאודו לרצותה ולרכך אותה וללא הועיל. חששתי שאולי משהו עובר עליה בגן אך אפשרות זו נשללה. ניסיתי את טכניקת ההתעלמות "אין קהל, אין הצגה" וגם זה לא הצליח כי היא הצליחה להתיש אותי שוב. מה עושים??!?!?! איך מתמודדים עם הבעיה הזו?

שלום רב, ההתנהלות בעולם תוך בכי וצרחות יכולה להיות קשורה למזג בסיסי (כבר בחדר התינוקות בבית היולדות ניתן לזהות את הילדים הקולניים וה'קוטרים'), אך גם להשפעות סביבתיות, כמו למשל מערך תגמולים, חיקוי וקשיים בתקשורת המשפחתית. כמו שאת בוודאי יודעת, גם לשלב ההתפתחותי יש מה לומר בסיפור הזה, וילדים בני שנתיים-שלוש מתקשים לשלוט בביטויים הרגשיים שלהם, נוטים להתפרצויות דרמטיות, ומתקשים לחזור לאיזון. כהורים, יש לנו תפקיד מרגיע ומווסת. הכוונה, כמובן, לא לכך שנענה לבכי "כדי שיהיה שקט", וגם לא לכך שנעניש ונרחיק. כמווסתים, עלינו להשתדל לתקף את הרגשות המתפרצים ("אני רואה שקשה לך עכשיו. את כועסת נורא....עצובה...מאוכזבת...וכו'") ולהיענות למצב הרגשי באהדה, הבנה, הסחת דעת לפעמים, ועידוד. שווה לבדוק את האפשרות הלא רצויה, שמא באופן ישיר או עקיף כלשהו, בתך למדה להשיג רווחים באמצעות הנדנוד הבכייני או הצעקות. בדקי באומץ למה את מתכוונת כשאת אומרת שהיא הצליחה להתיש אותך: מה זה אומר? איך את נשברת, ומה היא מרוויחה? כמובן שיש לעשות מאמץ לזהות את המקומות הללו, ולהימנע מתגמול לא מכוון של ההתנהגות הזו. אני יודעת שלא נתתי לך מתכון, אלא בעיקר חומר למחשבה, אבל גם זה משהו... בהצלחה ליאת