עודף רגשיות וכעסים

שלום בני בן 3 והוא אח לתינוקת מקסימה בת 4 חודשים. עוד מלפני ההריון עם הבת, היתה לו נטייה להתעצבן ולהביע זעם כאשר חבר או אנו כהורים עשינו מעשה שלא היה לרוחו, כגון חבר שלקח לו משחק, אנו שלא הרשינו לו לעשות או לקבל משהו שרצה. ההתפרצות התבטאה בצעקות וצרחות שהם מעבר לנורמלי לדעתי. עם החברים שלו הוא הביע זעם גדול עד שנהיה אדום ורועד מכעס, אך לא הרביץ. התופעה הזו נרגעה, אך נראה כי הוא מאוד פגיע ורגיש לכל דבר, בכל פעם שאומרים לו להזהר עם הקטנה, שהיא עדינה וזה מסוכן הוא מיד נעלב ואומר "העלבת אותי" "אני לא חבר שלך" "אני לא אוהב אותך". יש לציין שבאחותו הוא לא פוגע. אך בעיה שמטרידה אותי יותר מכל היא ההתנהגות שלו עם חברים, מרביצים לו הוא לא לומד להחזיר, למרות שאנו חוזרים ואומרים לו להחזיר אם מרביצים לו. הוא מיד מתחיל לבכות ולפעמים אף נכנס להסטריה ולמתח. רציתי לדעת אם צריך לקבל עזרה מקצועית? אם זה פשוט באופי או שעל ילד עוברת תקופה שתחלוף? אולי יעזור לדעת שהוא לא שמח תמיד ללכת לגן, אך הוא תמיד נראה מרוצה ושמח כשאני באה לקחת אותו. לגננת לא היה מה להגיד בנושא. תודה

שלום מיכל, הילד שלך, בן השלוש, הוא אמנם בנך הבכור, אך אובייקטיבית הוא עדיין פעוט, וככזה, מתקשה לשלוט כמבוגר בתגובתיות הרגשית שלו. מצבים מתסכלים של התנגשות רצונות מציבים אתגר בפני כל אדם, והאתגר גדול אף יותר בגיל זה. לכן, התקפי זעם הם עניין נפוץ אצל ילדים בני שנתיים-שלוש. כמובן שגם הולדת התינוקת מהווה אתגר רגשי לא קל עבור ילד כה קטן, וביטויי העלבון שלו מול מה שנתפס בעיניו כהעדפה שלה על פניו, בהחלט נורמליים וטבעיים. הבעיה שמטרידה אותך יותר מכל נוגעת לעובדה שבנך נמנע מהתנהגות אלימה, וזה עצוב (לפחות לי). אני יודעת שקשה לראות את הילד שלנו סופג הצקות באופן פסיבי, ובכל זאת, המשאלה שלך שינהג באלימות נגדית עומדת בסתירה למאמצים הבלתי נלאים שנעשים כיום במטרה למנוע תגובות אלימות בקרב ילדים ובני נוער. אני חושבת שיש לשבח ולהתפעל מילדים שבוחרים להימנע בכל מחיר מהתנהגות אלימה, ולעודד אותם להגן על עצמם בדרכי שלום (למשל בדרך של הימנעות מקונפליקט, דיבור, וגיוס עזרה ממבוגר). במקרה הזה בלבד, אני מקווה שהילד שלך ישמור על עמדותיו הלא אלימות, וימצא את הכוחות להימנע מפגיעה בדרכים אחרות. אם תרגישי שעמדתו הפסיבית מביאה אותו למצבים של חוסר תפקוד ולגרעונות חברתיים, שווה להתייעץ. כרגע, נדמה לי שלא זה המצב. בברכה ליאת

תודה על התשובה, וכיף לדעת שאין צורך לדאוג בכל הנושא הקשור לאלימות וההצקות שהוא חווה. אני מקווה שאי התערבות לא תביא אותו לידי תסכול והרגשת פגיעות יתר. נורא כואב לראות שמתגרים ומציקים לו והוא כנגד בוכה ולא עושה דבר... מיכל