בישנות כרונית

שלום! בתי בת שלוש וחצי ומאוד קשה לה ללכת לגן היא אומרת שהיא מאוד מתביישת מהחברים בגן, שהפרידה ממנה נעשת בתלישה ממני ע"י הגננת ובכי רב. הבת שלי כול הזמן מנסה להמציא לי סיבות לא ללכת לגן ("אני רוצה ללכת הביתה לישון,או כואב לי הבטן וכו') הגננת אומרת שהיא נרגעת כמה דקות ומשחקת מאוד יפה. ובנוסף תמיד שאני נכנסת לבית שלא שלה היא רוצה שאני ארים אותה על הידים והיא גם לא מסתכלת על אף אחד, רק אחרי שמניחים לה היא לא מתביישת וממש נרגעת ומשחקת יפה. הבת שלי מאוד חברותית ולא הייתה ביישנים גם אחרי שהיא מתאקלמת היא ממש לא ביישנית.אני לא יודעת להתמודדת עם זה מה עושים???

שלום סיון, כפי שאת מציינת בעצמך, הקשיים של בתך חולפים מעצמם אם מאפשרים לה להתאקלם בקצב שלה ומניחים לה לזמן מה. גם אם זו אינה ביישנות, יש ילדים שמגיבים ברתיעה למצבים חדשים, לא מוכרים ולא צפויים. כרגע, אני ממליצה לך להישאר שלווה ורגועה גם מול קשיי הפרידה בבוקר, תוך שאת מביעה השתתפות והבנה מצד אחד, אך גם ביטחון מוחלט ביכולתה להתגבר. ("אני יודעת שעדיין קצת קשה לך להיפרד, אבל אחרי כמה דקות את נרגעת ומשחקת יפה. אני בטוחה שבעוד כמה ימים נצליח להיפרד לגמרי לגמרי בלי בכי. אני סומכת עליך ויודעת שיהיה בסדר"). עודדי אותה במחמאות כשאת באה לקחת אותה, גם אם הבוקר היה קשה. בהצלחה ליאת