האם זו מכת בכורות או גיל 4 ?

רקע : בן 4 וקצת בת שנה וקצת אני בתחילת ההריון -מקיאה ותשושה . הבעיה : בני בן הארבע איננו קשוב,בודק כל הזמן איפה ניתן לכופף דברים,למתוח גבולות,הדברים מתנהלים בכעס ...ממש קשה למתן אותו , הוא מתווכח על כל דבר . כל יום זה ממש נהפך למאבק כדי שהערב יגיע לשקט ושלווה של שינה עם חיוכים ,סיפור רגוע. הכל תמיד עם איומים שאם אז... האם זה הגיל ? הוא כל קפיצת גדילה של הקטנה מבחינה התנהגותית ,מלווה בשינוי אצל הבכור? הוא נכנס השנה גם לגן עירוני -- אחרי שלוש שנים של חממה במשפחתון . הוא מקבל טונה של תשומת לב,מתנהג יפה לרוב אל אחותו ,רק איתנו הוא כאילו מתבגר מתמרד. אשמח לקבל עצה ולדעת אם זו התנהגות רגילה. ענבל.

ענבל שלום, כמו שכתבת בנך מנסה כל הזמן לבדוק גבולות - מה מותר ומה אסור. התנהגות זו מאוד אופיינית לגיל זה. אנו ההורים צריכים להציב גבולות, שיהיו ברורים וידועים מראש לילד. שגרה מאוד עוזרת בהצבת גבולות. למרות כל זאת, יש לקחת בחשבון את מצבך. לא מומלץ להתחיל בהתנהגות חדשה בעת שכזו, בעיקר כשאינך חשה בטוב. יכול להיות שבנך יקצין את התנהגותו השלילית ככל שהריונך התקדם. ניתן לגייס את זוגך או להעזר בחברים ובמשפחה. בהצלחה שירלי

שלום ענבל, ראשית, קבלי את התנצלותי על כך שחיכית קצת לתשובה. האינטרנט שלי התקשה לחזור לעצמו אחרי סערות תחילת השבוע, והיום ריפאו אותו... את יודעת, כששואלים אותי את השאלה הכ"כ נפוצה "האם זה הגיל?", אני מתלבטת קצת, כי יש למטבע הזה שני צדדים. מצד אחד, דברים שהם צפויים וטבעיים לגיל אכן מרגיעים בהיותם נובעים ממקור ידוע ולא מאיזו בעיה פסיכולוגית מדאיגה. אך מצד שני, גם התנהגויות אופייניות לגיל או לשלב ההתפתחותי מצריכות היענות ותגובה הולמת מצד ההורים, כדי שלא יצמיחו בעיות אחרות, עקשניות יותר. לכן, התשובה שלי היא - כן. בגיל ארבע ילדים יכולים להיות מרדנים גדולים, ולהעמיד אותנו במבחנים אין סופיים. ועדיין, עלינו להיות שם, סמכותיים ועקביים, שומרים על הגבולות, ומכתיבים את כללי המותר והאסור. כרגע, אתם עוברים תקופה קשה ומתוחה, ויתכן שהילד הקטן שלך מודאג ממה שקורה לך. מציאות בה אמא מקיאה ותשושה, בעיקר אם עד היום היא לא הייתה כזו, ובעיקר אם הוא לא ממש מבין למה, יכולה להבהיל מאד ילד בן ארבע. מבחינתו, כשאת רצה אחריו, כועסת וצועקת, את לפחות 'בריאה'. מאד יתכן שבדרכו הילדית והשובבה, הוא עושה מאמצים להחיות אותך, להקים אותך מהמיטה, ולגרום לך לתפקד. אני חושבת שכדאי לשתף אותו ולהסביר לו כיצד את מרגישה ומדוע. תוכלי לומר שצפויים עוד כמה שבועות בהם תרגישי בחילות וחולשה, ושאת מצפה להתחשבות ושיתוף פעולה. מעבר לזה, בהנחה שהוא באמת זוכה ל"טונה של תשומת לב", יש להפעיל את כל הדרכים המקובלות במצבים של בדיקת גבולות - פעולה נחושה ועקבית, תוך הימנעות ככל האפשר מענישה או מדיבורים, ויצירת מצבים של 'תוצאה טבעית' לא רצויה להתנהגויות פוגעניות או לא קואופרטיביות. תוכלי לקרוא עוד, כאן בפורום, על רעיונות ספציפיים לפעולה מול התנהגויות בעייתיות. בהצלחה, ותרגישי טוב ליאת