קליטה בגן

שלום רב, בני בן שנה ועשרה חודשים. לפני כחצי שנה עברנו להתגורר בחו"ל והשנה החלטתי להכניס את בני למסגרת של גן ילדים. הכנסתי אותו לגן באיחור רק לפני כשבועיים וחצי לאחר שחזרנו מביקור בישראל. המסגרת נראית לי חיובית וידידותית. מדובר בגן של הקהילה היהודית, על הנייר רשומים 21 ילדים אך מעולם לא ראיתי שם יותר מ-10 ילדים וצוות המטפלות מונה 4 שאחת מהן מדברת עברית ולכן הקשר בינה לבין בני הוא החזק ביותר. תהליך הקליטה היה יחסית ארוך ונמשך כשבועיים, כאשר בהמלצת הגננת בימים הראשונים נשארתי עם בני ולאט לאט השארתי אותו לשעה לבד, שעתיים, שלוש וכך עד 12:00. כאמור, עברו כשבועיים וחצי. אני יודעת שזו תקופה מאוד קצרה אך התחושה שלי היא שלא חל שום שיפור במוטיבציה של בני ללכת לגן. הוא מפותח מבחינת הדיבור וכאשר אני משוחחת איתו ושואלת אותו על הגן התגובה שלו היא רתיעה ושלילה וזאת, למרות שההתרשמות שלי היא שהצוות מאוד חם ואוהב. ברגע שאנחנו חונים בחניה של הגן הוא אומר: "אמא תגיד ביי, ביי" ומתחיל לבכות ורוצה שאקח אותו על הידיים. אנחנו הולכים לתלות את המעיל ואני נפרדת ממנו ומוסרת אותו לאחת המטפלות כשהא בוכה בכי תמרורים ואפילו צורח וכמובן הלב שלי נקרע כשאני עוזבת אותו בצורה כזו. כשהתעניינתי אתמול אצל הגננת היא אמרה לי שהוא בכה כל היום למעט הפסקות כאשר הוא שומע מוסיקה בעברית. כמובן שהבאתי היום לגן דיסק עם שירים בעברית כי מוסיקה תמיד מרגיעה אותו ואני מקווה שזה יעזור. מכל מקום, התחושה שלי כלפי העניין היא מאוד קשה. אני מרגישה שאולי לא הכנתי אותו כמו שצריך, אולי זה מוקדם מדי וכו'. בשלב זה החלטתי לא להשאיר אותו עד השעה 16:00 אלא רק חצי יום וכאן המסגרת היא מאוד קצרה וצריך לקחת את הילד כבר ברבע לשתים עשרה כך שהוא בגן לזמן קצר יחסית. החלפת מסגרת היא אפשרות לא רלוונטית מאחר שלגנים המקומיים יש רשימת המתנה לעוד שנתיים ובכל זאת, נראה לי שהעובדה שמדברים איתו עברית הופכת את השוק לפחות נוראי. האם יש לך רעיונות כיצד להקל על בני את הקליטה בגן ועצות לגבי התנהגותי? אציין כי למרות תחושותיי, אינני מקרינה אותן לבני ומדברת כל העת בחיוב על הגן ומנסה להלהיב אותו. בתודה מראש

שלום רונית, המעבר מהבית לגן, כמו שנכתב כאן רבות, כרוך לא רק בהסתגלות לדמויות חדשות, אלא - לפני הכל - לרעיון שהטיפול בו כבר אינו 'סולו', וסדר היום שלו נקבע לא עפ"י צרכיו, אלא על פי לוח זמנים שרירותי (שעון). לילדים צעירים לוקח זמן להסתגל להוויה החדשה מחוץ לבית ולמשפחה, לרעיון שיש להתחלק במשחקים, במרחב ובתשומת הלב של המבוגרים עם ילדים אחרים, ולהתמודדות עם גילויים רגשיים עוצמתיים של ילדים אחרים, כולל תוקפנות וזעם. שבועיים הם זמן קצר מאד, ואני מסכימה ששלוש או ארבע שעות זה בהחלט מספיק בשלב זה. זכרי שתחושת הזמן של ילדים בגיל זה עדיין אינה בשלה, והשעות בגן נדמות בעיניו כנצח. מעבר להסתגלות הרגילה של כל ילד, בנך נאלץ להתמודד גם עם קשיי שפה ומנטליות, ומגיעים לו כל ימי החסד, הסבלנות והחום שיידרשו, עד שיחוש נוח. נסי להפגיש אותו עם ילדים גם מעבר לשעות הגן, כך שיחוש פחות זרות בבואו לשם, והמשיכי לשדר לו מחזקים מעודדים ומחזקים. אשמח לשמוע עדכונים... אגב, היום ירד גשם אמיתי, כולל רעמים וברקים, שנראה כמו התחלה של חורף. סתם, דיווח מהבית... להתראות ליאת

היי ליאת, ראשית תודה על התשובה המצוינת מאוקטובר. רציתי לעדכן אותך שזו אכן היתה שאלה של זמן וכשבועיים לאחר שכתבתי לך הילד החל ללכת ברצון לגן ונראה שהוא מאוד מרוצה שם. אמנם, הוא תמיד מעדיף להישאר איתי ולא ללכת לגן ומביע בפניי את חוסר שביעות רצונו אבל זאת רק במסגרת תרגילי השליטה שהוא מנסה עליי באופן כללי. הגננת והמטפלות מדווחות לי שהוא מקסים ופעיל רוב הזמן ונראה שהוא משתלב יפה. באחד הימים השקפתי דרך החלון על פעילותו בגן בשיעור ריתמיקה וראיתי שהוא רוקד ושר - לא האמנתי שזה הבן שלי כי ברגע שהוא רואה אותי הוא ישר מתחיל לבכות ולהביע מורת רוח ומסתבר שברגע שאני עוזבת הוא נכנס ישר לעניינים. למרות זאת, החלטתי להמשיך להשאיר אותו רק עד 12:00 כדי שתהיה לו קליטה רכה השנה ובשנה הבאה ננסה יום שלם כשהוא כבר יהיה בשל ובוגר יותר. נ.ב אני יודעת שבארץ מאוד קר בימים האחרונים אבל זה לא יכול להשתוות לטמפרטורות כאן שהן מתחת לאפס ביום.