ילדים להורים גרושים

שלום וברכה, שאלה לי.היום זה היום בו אמורה להגיע אלי הבת(לפי ההסכם).אולם, אמרה לי בתי(בת העשר) שאין לה כח ללכת מבית ספר הביתה ברגל ולמעשה מכיוון שאני לא באה לקחת אותה היא לא תגיע אלי . ניסיתי לשכנע אותה ואף בתקיפות לומר שהיום זה היום של אמא,אך היא כבר הגיעה לבית האב(הסמוך לבית הספר).מרחק ההליכה מבית ספר אלי-כרבע שעה. עד שלא אבוא לקחתה היא לא תגיע אלי. לא חושבת שזה נכון לוותר לה. היא אף התנהגה בחוצפה שלא נתנה לי לדבר וטרקה את הטלפון. היא בדרך כלל ילדה טובה וחיובית אבל מנצלת את הרכות שלי.לאב לדוגמא-לא בטוח שהיתה עושה זאת כי הוא יותר קשוח ממני. נכון שניתן להתייחס בהודעה זו למספר דברים-אך בבקשה בוא נתמקד בבעיה: היום זה יום אמא/אבא את אצלם-א. נכון? ב. מה לעשות?

שלום שגית, שתי השאלות הקצרות והממוקדות שלך בסוף, מייצגות למעשה את שתי הפנים של הבעיה: א'- מה אומר החוק?, וב'-מה עושים? מעצם זה שחילקת את השאלה לשתי אלה, ברור שהתשובה אינה חד משמעית, ושלא תמיד מה שאנחנו עושים חופף במדויק למה ש'נכון'. מבחינה חוקית, הסדרי הראייה מחייבים את כל הנוגעים בדבר, אלא אם הילד כבר אינו קטין (ונדמה לי שעוד קודם לכן). השאלה החשובה היא "ומה קורה אם הילד אינו רוצה בכך?". עקרונית, יש לך את הזכות והיכולת להתעקש על מה שמורים הסדרי הראיה, אך השאלה היא מה תרוויחי מזה, אם בכלל. נדמה לי שזו דוגמא נהדרת למצב של "אל תהיי צודקת, תהיי חכמה!" זכרי שאיש אינו מאיים על אדם אחר, אלא אם הוא מעריך שלאיום תהיה השפעה רבת רושם על אותו אדם. אני מניחה שבתך למדה שהיא יכולה 'לסחוט' אותך באמצעות האיום "אני אשאר אצל אבא". לכן, בפעם הבאה תוכלי לומר "היום זה יום אמא, ואני מחכה לך בבית". אם היא תתעצל ללכת ותישאר אצל אבא, אל תתווכחי. תוכלי לשוב ולהדגיש שתשמחי אם היא תגיע, ואם לא - זה גם בסדר. סגרי את הטלפון ללא איום או טרוניה, והגיבי באופן דומה גם בימים הבאים. כמו שהוזכר כאן רבות בעבר, תוצאה טבעית של ההתנהגות הלא רצויה היא הסנקציה הטובה ביותר. אם היא תראה שבגלל העצלות שלה היא מפסידה זמן איכות איתך, עשית את שלך. אל תתמקדי בתוכחות או איומים, אלא בכך שהביחד שלכם יהיה שווה מכדי לאבד אותו. בברכה ליאת

אנסה לפעול בדרך זו.