ילד בן 4 ביישן מאוד

שלום, בני הוא בן 4 והוא מאוד ביישן מהיום שהוא נולד. הוא תמיד נמנע מלהשתתף במסיבות בגן ותמיד נחבא שמישהו מדבר איתו. בגן הקודם היה צוות מדהים שזיהה שהוא רגיש וצריך תשומת לב ובאמת נתנו לו הרבה והילד פרח גם מבחינה חברתית. בחודשיים האחרונים הוא החל ללכת לגן עירייה עם צוות די עייף ואנו שמים לב שהילד "נובל" והביישנות צפה ועולה. אנו שמים לב שמבחינה חברתית הוא לא כל כך יוצר קשרים והוא לא כל שמח בגן ונראה שהוא הולך כי "מכריחים" אותו. הוא אומר על עצמו שהוא משחק הרבה לבד כי הוא פשוט אוהב לשחק לבד. העניין הוא שבגן הקודם הוא לא היה משחק לבד אלא היו לו הרבה חברים בגן והילדים היו מאוד אוהבים אותו. יש לציין שהוא לא יוצר קשרים חברתיים בעצמו אלא רק אם הצד השני יזום. מה עושים? אני הייתי די דומה לו ואני יודע שזה בעייתי ויודע גם מה מצפה לו ואני כן רוצה לעזור לו ולתמוך בו.

שלום רונן, ילדים ביישנים, הגם שנולדו עם תכונת אישיות זו, אינם חסרי תקנה, וכפי שאתה רואה (ומכיר ודאי גם מעצמך), עם העזרה הנכונה הם יכולים לפרוח חברתית בכל קבוצה, אלא שזה יכול לקחת מעט יותר זמן. מה שנראה כמו נסיגה אצל הילד או 'עייפות' של הצוות, יכול לשקף את חבלי הקליטה לסביבה החברתית החדשה, שמאיימת עליו ואולי גם עליכם. לצוות חינוכי חדש אכן לוקח קצת זמן להכיר את הצרכים האישיים של כל ילד. במקרים מסוימים, חשוב ליידע את הצוות על הקשיים, ולבקש יותר תשומת לב וסיוע. גננות באמת יכולות להיראות קצת מותשות בשלב זה של השנה. ימי ההתארגנות של תחילת השנה, קליטת הילדים החדשים, התמודדות עם חששם ודרישותיהם של ההורים החדשים - כל אלה מטילים גם על הגננות מעמסה כבדה. עתה, כשתמו החגים, נגמרו הדמעות, ורוב הילדים מתחילים להתרגל לשגרת העבודה בגן, אפשר להתפנות להיכרות קרובה עם הילדים, ובהחלט כדאי להסב את תשומת לבן של הגננות לביישנות של בנך (אני מוכנה להמר שהן שמו לב בעצמן). כדאי להזכיר כאן (שוב) שילד שהיה אהוב ומקובל בקבוצה אחת, יצליח בדרך כלל לשחזר זאת גם בעתיד, ולכן אין באמת סיבה לדאגה. תוכלו לסייע לו גם אתם ביוזמה של אירוח חברים מהגן, תחילה אצלכם, ובהמשך גם בביתם של החברים, כדי לבסס חברויות של "אחד על אחד". ולסיום - תיאבון חברתי הוא עניין אישי מאד. יש ילדים שלא מאד סובלים כשהם עם עצמם, ומעדיפים משחקי יחיד או משחק עם חבר אחד על פני הימצאות בקבוצת ילדים גדולה. חשוב שתהיה ער לכך שאתה ובנך אינכם אחד, ולא כדאי להעמיס עליו את המכאובים הישנים שלך. בהחלט יתכן שאתה 'משליך' עליו קשיים ומצוקות מעולמך שלך, בעוד הוא מקבל את מצבו וחי עם זה בשלום. חומר למחשבה... :-)) ליאת