עישון נרגילה

לפני כחודש גיליתי (דרך הסטוריית האיי.סי) שהבן שלי, בן 14, וחבריו מעשנים נרגילה. שוחחתי איתו והסתבר שאכן כן וזה התחיל עוד מל"ג בעומר.... מאחר וסבל גם מבעיות משמעת בביה"ס - אסרתי עליו יציאות באותו שבוע תוך כדי שיחות רבות על נושא העישון נרגילה וההתנהגות וכיצד יש לקבל אחריות על העתיד וההווה וכו'. בני הבטיח לי שהוא לא יעשן יותר גם אם יעשנו סביבו ושהוא ישתדל לשנות את התנהגותו בביה"ס. עברו שלושה שבועות ושוב קיבלתי טל' ממורה שהוא מפריע במהלך השיעור ושהוא לא עובד כלל ולא הגיש שעורים וכו וכו. נכנסתי לאיי.סי ושוב גיליתי שהם עדיין מעשנים נרגילה. מה עליי לעשות? האם כדאי להגביל את יציאותיו? (הוא טיפוס חברתי מאוד שהפעילות החברתית חשובה לו בצורה ממש משמעותית). כיצד עליי להתנהג כעת? להעניש? להגביל? לתת דרור וחופש גם ולמרות שהוא שוב מאבד משמעת ושליטה על חייו? לתגובתכם אודה, גל

שלום גל, עישון הוא אחד מערוצי ה'מרד' של גיל ההתבגרות, אחד הסממנים שמאמצים לעצמם המתבגרים כדי להרגיש בוגרים ו'גברים', גם אם במחתרת. בנך הגיע אל הגיל בו החיים החברתיים מקבלים עדיפות מרכזית, והלימודים פחות. הגם שאנו מכירים בעובדת חיים זו, עלינו להמשיך ולגלות מעורבות וערנות בכל הנוגע לתפקוד בביה"ס, כמו גם להתנהגויות שיש בהן סיכון עצמי (עישון, שתייה, ובגיל מבוגר יותר גם נהיגה פרועה או סקס לא מובחן). כדי שנוכל לישון בשקט, חשוב לבסס מערכת של אמון הדדי, הנשען על היכולת להידבר בצורה מכבדת, ופחות על איסורים ועונשים שרירותיים. אני חושבת שאת השיח רצוי לנהל על בסיס קבוע ויומיומי, מתוך התעניינות אמיתית בנעשה בחייו, ולא רק כשמשהו מתפוצץ. כרגע, עיקר המידע שבידייך מגיע מציתות לשיחות שלו באי.סי.קיו, ויש בכך כדי להעיד על היעדר ערוצי הידברות פתוחים ביניכם. את 'מרגלת' אחריו ללא ידיעתו, והוא מבטיח לך דברים ופועל בניגוד להבטחתו. בעיני יש מקום לפתוח את הדברים בשיחה משפחתית, ולומר לו שלא תוכלי להרשות לו לעשן ושאת מתכוונת לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותך כדי להבטיח זאת. אמרי לו שאם לא תהיה ברירה, תפני להורים האחרים ולהנהלת ביה"ס, כדי שהעישון ייפסק. אני מאמינה ש'איום' כזה יפתח סוג של משא ומתן חדש, שבעיני כדאי מאד לנהל. קבעי איתו זמנים קבועים פחות או יותר, בהם תוכלי לשמוע מה עובר עליו וכיצד הוא מבלה. התענייני לאן הוא יוצא ועם מי, ועודדי אותו לשתף אותך במחשבות ודעות שלו על הנעשה בכיתה או במקומות הבילוי. הכירי את החברים שלו, ונסי לגרום להם להבין שאת יודעת על הנרגילה ולא מרשה זאת. השתדלי להימנע מהטפות מוסר, ובמקומן נהלי שיחה, שיש בה הקשבה הדדית וכבוד. בדרך זו את נשארת בתמונה, עם יד על הדופק - אינך מאפשרת דרור וחופש חסר גבולות, ואינך מענישה או מגבילה באופן שרירותי. את מתחברת לילד המתבגר שלך בדרך שתגביר את הסיכוי לפתיחות ותקשורת טובה ביניכם, ותקטין את ההסתברות להתנהגויות של סיכון במחתרת. בהצלחה ליאת