בן שלוש בגן חדש ועם אח חדש

ליאת שלום יש לי ילד בן שלוש אשר התחיל גן חדש-גן עיריה (30 ילדים עם גננת וסיעת). לפני שנה היה בגן אחר. בנוסף, לפני חודש נולד לו אח קטן, אך נראה שהוא מקבל אותו בחיבה רבה ואין בעיות מיוחדות מלבד רצונו לשחק לעתים קרובות ב"להיות תינוק" ודורש שנרים אותו על הידיים בכל הזדמנות. מעבר לכך, בני הבכור תמיד היה "ילד טוב", סבלני, יודע לשחק לבד זמן ממושך ולא סרבן רציני. מה שמטריד אותי זה עניין הגן. אני לוקחת אותו באחת וחצי הביתה והוא בדרך כלל במצב רוח עויין. "לא חבר שלך, אל תדברי איתי" ולא מוכן לספר מה היה בגן למרות שאני שואלת בכל יום מה עשה ועם מי שיחק. בבוקר הוא הולך בלי בעיה ונפרד יפה ונראה שהוא מחבב את הגננת. שאלתי את הגננת והיא מצידה לא רואה כל בעיה ואומרת שהוא מתנהג יפה בגן. לאחרונה, כאמור הצטרף התינוק החדש. הגדול אינו משחק יפה כמו מקודם, לא מרוכז במשחקים ומעדיף טלויזיה, משחקי השתוללות או מקסימום מכוניות וגם אז לפעמים המכוניות "מרביצות" זו לזו. אך לא אף צעצוע אחר יכול לעניין אותו מעבר לכמה דקות. בנוסף, מביע פחדים מילדים גדולים ממנו. ילד זר ברחוב מפחיד אותו והוא אומר שהוא הרביץ לו. לא יודעת אם המקור הוא הגן (שם הוא מהילדים הצעירים ביותר) שלא מקבל שם מספיק תשומת לב ואולי קשה לו להתמודד מול ילדים גדולים ממנו, או שארוע האח החדש משפיע עליו כך. מה דעתך? תודה הילה

שלום הילה, בנך מתמודד כרגע עם שני משברים התפתחותיים בו זמנית - ראשית, תהליך קליטה בגן חדש, עם הרבה מאד ילדים ומעט מאד צוות (מצב לא רצוי כשלעצמו), מה שדורש משאבים נפשיים ניכרים, והתמודדות קונקרטית עם ילדים גדולים וחזקים יותר. שנית, לידת האח, הדורשת אף היא תקופת הסתגלות והתמודדות עם כל קשת הרגשות שמעורר השינוי. לשמחתנו, ילדים מצויידים במנגנונים פסיכולוגיים יעילים, המסייעים בעיתות משבר כאלה, ומצליחים לפרוק את המתחים, האגרסיות והמצוקות דרך ובאמצעות משחק חופשי. ההשתוללות (או התנגשות המכוניות), שאולי "בלתי נעימה" לעיניו של המבוגר, היא דרך לגיטימית ובלתי מזיקה לפרוק כעסים ותסכולים, שהצטברו אצלו עקב האירועים האחרונים. השתדלי לא להיפגע ממנו יתר על המידה, להמשיך לנהוג בו כרגיל (הרבה אהבה יחד עם הצבת גבולות נאותה), ולהיות קשובה וסבלנית כלפיו עד יעבור זעם. אני מוכנה להמר שהוא יעבור... מזל טוב לרגל הרחבת המשפחה, והרבה איחולי נחת ליאת