חרדת נטישה (?) אצל בת 9

שלום רב, אנחנו זוג הורים לילדה בת 9 וילד בן 3 וחצי, נשואים ומנהלים אורח חיים רגיל לגמרי, שנינו עובדים, ביתי לומדת בבי"ס ובני בגן. ביתי, בת ה- 9, אינה מוכנה להישאר לבדה (אפילו לדקה). בבוקר אבא שלה לוקח אותה לביה"ס וסבא שלה מוציא אותה מביה"ס (לומדת בכיתה ד') בצהריים, איתו היא נשארת עד 16:30 כשאני מגיעה מהעבודה לקחת אותה. הגענו למצב שאפילו להוריד את פח הזבל היא מתלווה אליי, אם אני מרדימה את אחיה הקטן בחדר עם דלת סגורה היא אינה מוכנה להישאר בסלון לבדה ונכנסת ללחץ. חשוב לציין שמעולם לא השארנו אותה לבדה, לא נעלמה/לא אבדה/לא הלכה לבד או חזרה לבד מחברים/חוגים/בי"ס וכו'...לכאורה אין שום סיבה לחרדות האלה שלה, אך אני חוששת מאוד שהפחדים האלו שלה נובעים מבעיה שאיננו יודעים עליה (והפחד הגדול שלנו הוא שקרה משהו שהפחיד אותה והשפיע עליה כך). בעיקרון היא ילדה פתוחה שמדברת על הכל ומספרת הכל (כולל כל הפרטים הקטנים והפחות משמעותיים), היא חברותית מאוד, אהובה על כולם ובעלת בטחון עצמי רב, איננו יודעים כיצד לפתור את הבעיה ומפחדים שתחמיר ותשפיע עליה מאוד לרעה. אבקש את עזרתכם הדחופה.

שלום רינה, אני מזמינה אותך לעיין בתשובותי לקודמייך, שתיארו פחדים דומים אצל ילדיהם. כפי שאת יכולה לראות, אתם בחברה טובה, וכמעט כל ילד עובר תקופה של פחדים בשלב כלשהו בחייו. לכל גיל יש פחדים אופייניים, הנגזרים - בין היתר - מהיכולת השכלית ומהבנת הקשר בין אירועים בסביבה. בגיל תשע מתגברים הפחדים משודדים וגנבים, ממחבלים ומלחמות, כחלק מהבנה טובה יותר של הסכנות, ועירנות גבוהה יותר למידע מן התקשורת לסוגיה. אחד הגורמים המשפיעים על עוצמת הפחד, כמו גם על היכולת להתמודד איתו, קשור בעמדתם של ההורים עצמם, ובתגובותיהם כלפי הילד החרד. הורים המגיבים בעוצמה ובהזדהות יתר להתנהגות החרדתית, עלולים 'לתגמל' אותה בבלי דעת. לכן, אפשר להביע הבנה, תמיכה ואהדה כלפי הילדה, ולחזק אותה במילים טובות, אך לא לאפשר לחרדה שלה לנהל אותך, להכתיב את מהלך החיים בבית, ולשנות את סדר היום המשפחתי. השתדלי להביע את בטחונך ביכולת שלה להתגבר, ולהתעלם ככל האפשר מהתנהגויותיה הלא מסתגלות (כמו למשל ההיצמדות שלה אליך כשאת יוצאת אל פח האשפה). אם תרגישי שהחרדה פוגעת באורח משמעותי בשגרת החיים בבית או בתפקוד שלה בתחומי החיים השונים, פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים, והחזירי לה ולכם את איכות החיים. בהצלחה ליאת