PLS HELP

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

13/10/2009 | 10:23 | מאת: sam

בוקר טוב זאת הפעם הראשונה שאני באתר הזה מהמלצות חמות,מקווה שתוכלו לעזור לי. בתי בת 4 חודשים,לפני מספר ימים סיימתי את חופשת הלידה,חזרתי לעבודה ואת הילדה שמתי אצל מטפלת (אישית).המטפלת אישה מקסימה (אני מכירה אותה שנים) הילדה לא בוכה כשהיא מרימה אותה (בד"כ בוכה אצל זרים) ומהיום הראשון שהיא אצלה כשאני מגיעה לקחת אותה היא ממש לא מתייחסת אליי! למרות שהיא נורא קטנה אני לא מדמיינת זה ממש כך.אני מדברת אליה ושרה לה והיא ממש מסובבת את הפרצוף כדי לא להסתכל ולהתייחס אליי.חשוב לי לציין שכל חופשת הלידה רק אני הייתי איתה כל היום,לא הייתה לי שום עזרה והיא לא נשארה עם אף אחד אחר ואפילו בבית כשהייתי עוברת ממקום למקום תמיד מבטה היה אליי ואף הייתה מתלהבת ומקפצת כשהייתי חוזרת אחרי מקלחת או קניות. אני ממש מתוסכלת מהמצב ובוכה בכל הזדמנות, אנא אנא עיזרו לי!

לקריאה נוספת והעמקה
14/10/2009 | 00:28 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום sam, ברכות לרגל חזרתך למעגל העבודה. אני מניחה שהתגובה הרגשית הקשה שלך למצב כרגע נובעת בחלקה מתחושות אמביוולנטיות סביב הפרידה מבתך ואולי גם אשמה על כך. בגיל ארבעה חודשים תינוקות מסוגלים לזהות את הוריהם, אך עדיין לא מפתחים את חרדת הזרים המפורסמת, שמתעוררת אחרי גיל חצי שנה. אל דאגה, את תמשיכי להיות הדמות החשובה והמשמעותית ביותר עבור בתך, ואני סבורה שהתנהגותה ה'אדישה' לכאורה כלפיך, משקפת את הלך הרוח שלך יותר מאשר את שלה. תינוקות מסיתים את מבטם הצידה כדרך להימנע מגרייה עודפת, ויתכן שעליך למתן מעט את תגובותייך בשעת המפגש, ולהתחבר מחדש במתינות ועדינות. אין לי ספק שהיא מאושרת בבואך, גם אם טוב לה (איזה מזל!) בהשגחת המטפלת המקסימה. קשה מאד לקחת את מקומה של אמא. אל דאגה... :-)) הרבה נחת ליאת

14/10/2009 | 09:46 | מאת: SAM

הצלחת להרגיע אותי קצת ולתת לי הרגשה טובה! תודה!

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים