חרדת נטישה ילד בן 7.5

בני מגלה סימנים קשים של חרדה במצבים מסוימים כגון: כשהוא בחוג אני צריכה להיות בטווח הראיה שלו אחרת הוא נכנס להיסטריה של בכי וכאבי בטן. כמובן כל ההורים הולכים ואני ההורה היחיד. דוגמא נוספת - יש לו פחד שאני לא אגיע לאסוף אותו בסיום יום הלימודים בבית הספר. כאני משוחחת איתו על כך הוא אומר שהוא שזה לא בשליטתו ושהוא פוחד שאנו ההורים נשכח אותו. עלי לצין שבני מעולם לא חווה איזו חוויה של נטישה מכל סוג שהוא, תמיד הגעתי בזמן לכל מקום. הוא הולך לבית הספר ולחברים בלי כל בעיה.

שלום רווית, לעיתים, חרדת נטישה ופרידה של הילד משקפת סוג של אמביוולנטיות וקושי גם אצל ההורה, שבאופן כלשהו - גם אם לא תמיד במודע - מתקשה לשחרר בעצמו. אני מניחה שבנך למד כי באמצעות כאבי הבטן הוא מגייס אותך וגורם לך להיות ההורה היחיד שנשאר בחוג שבוע אחרי שבוע. לכן, שווה לבחון את התגובות שלך, ולחדד את המודעות לתחושות ולחששות שלך המתעוררות במצבים בהם את מתרחקת מבנך. בגיל שבע וחצי אפשר לגייס את הילד להילחם בחרדה, ולהגביר אצלו את תחושת השליטה גם במצבים המפחידים. תוכלי, למשל, לשוחח איתו על כל האפשרויות העומדות בפניו במקרה שאת מאחרת או שוכחת לבוא לקחת אותו מביה"ס. ראשית, הייתי מבררת מה הפנטזיה שלו: מה הוא חושב שיקרה? מה הוא חושב שירגיש? בשלב השני יש לדון באפשרויות הפעולה השונות: למי פונים? מה אומרים? מה הוא חושב שתעשה מזכירת ביה"ס אם ייגש אליה ויגיד שלא באו לקחת אותו. דאגי לצייד אותו במספרי טלפון חשובים, שלכם, של סבתא או של שכנה שאפשר לסמוך עליה. ככל שהמצבים הללו ידוברו ויעובדו מראש, כך יחוש יותר שליטה, פחות חרדה, ויותר נכונות להתנסות בפעולות עצמאיות גם כשאת רחוקה. נסי, ודווחי מהשטח... בהצלחה ליאת