פחד

שלום וברכה ראשית, כבר נעזרתי בך בשאלה ועזרת לי מאוד, עשיתי בדיוק מה שאמרת וזה היה פנטסטי. אני בת 37 אם חד הורית לילד שנולד מתרומת זרע, ילדי בעוד חודשיים בן 4. העיניין - הילד שלי פוחד פוחד פוחד. ואני אסביר, למשל אתמול טיילנו, לא היינו לבד היו איתנו עוד 3 אנשים, עכשיו ככה הולכים ונגיד הוא התקדם איזה 2 מטרים ממני, הוא פתאום מסתכל ימ' ש' צועק אמא אמא, ואומר לי שאני בורחת לו, ואני ממש איתו, אני מסתכלת עליו כל שניה. למשל איפה שחניתי את הרכב אז לא התאפשר לצאת מהמקום שנכנסו אז היה צריך לצאת ממקום אחר, אז אני ככה אומרת את בקול לזאת שישבה לידי, עכשיו אני יודעת שהוא שומע וקולט, ואז כשיצאנו, אז הוא משמיע קול אנחה, הוקל לו, והוא גם אומר איזה מזל יצאנו. עכשיו, זה תמיד ככה בכל מקום, גם בבית אם נגיד הוא קרא לי ולא שמעתי אז הוא מתחיל לרוץ ולקרוא אמא אמא, ולמה לא ענית לי. אותו דבר כך היחס גם לדברים שלו, למשחקים שלו, הוא שומר, הוא דואג שלא ייהרס, אם אני אומרת לו לא להוציא משהו מהבית אז אין עם זה בעיה הוא מקשיב. נכון קורה שנזכרים במשהו ואז פתאום עושים , יווווואווווו, אז הייתי עושה את זה, עכשיו אני לא מעיזה, וגם מדבר כזה, הוא היה ישר בא אלי, אומר מה קרה מה קרה. למשל אם הולכים לגן משחקים ויש מגלשה גבוה שצריך לטפס, הוא מוותר ולא עושה את זה, עד לא מזמן הוא היה קופץ מגובה של כסא רק אם הייתי מחזיקה לא את הידיים. יש דוגמאות נוספות ורבות , בעיקרון זה ככה תמיד, פוחד פוחד. מה עושים? זה יעבור? אני כל כך משתדלת, בגלל שאני יודעת ומכירה אותו, אבל אני גם מאוד רוצה שהוא ישתחרר. אז אני מודה לך מראש, מצטערת אם יצא ארוך. בברכת חג שמח. אתי.

שלום אתי, כשאנחנו מדברים על חרדה אצל ילדים, אנחנו לוקחים בחשבון שני היבטים עיקריים. האחד, מתייחס לאיזו מוכנות או רגישות ביולוגית מולדת, והשני מתייחס לאספקטים הנרכשים/נלמדים במהלך ההתפתחות. בשני המקרים מעורבים ההורים, הן כקובעים גנטית והן כמודלים התנהגותיים-חברתיים. כאשר את שואלת "אם זה יעבור?", אוכל לומר שחלק מפחדי הילדות אכן עוברים עם הגיל, אך יש להניח שילד רגיש וחרדתי יישאר רגיש וחששן גם בעתיד. כמובן שכהורים, יש לנו יכולת למתן או להעצים התנהגויות וביטויים רגשיים, וכאן את נכנסת לתמונה. כאשר את מגיבה בקריאות פתאומיות ולא צפויות לאירועים יומיומיים תמימים, זה עלול ליצור מידה של דריכות אצל ילד קטן, שלא יודע מתי זו "אזעקת-אמת". לכן, אם את מכירה את הרגישויות שלו, נסי למתן את התגובות שלך, ולנסות להגיב באופן תואם יותר לנסיבות. בנוסף, נסי לבחון את עצמך ולבדוק איך את מגיבה להתרחקויות שלו ולפרידות ממנו. האם את נוטה לעודד גילויים של אומץ לב ועצמאות או מעדיפה אותו קרוב וזהיר? גם היחס שלו לרכוש (כולל צעצועים ומשחקים) נצבע במידה רבה ביחס שלך עצמך לחפצים ורכוש. בדר"כ, להורים משוחררים ו'זורמים' יהיו ילדים משוחררים וזורמים, ולהורים שמרניים - יהיו ילדים בדמותם. העובדה שאת אם חד-הורית, שמה עליך אחריות עודפת, מאחר וחסרה דמות 'מאזנת' כמו במקרה של שני הורים. המשמעות היא, שעליך להשתדל ולהיות קשובה ומודעת יותר לעצמך, ולדרך בה התנהגותך ותגובותיך משפיעות על בנך. אני ממליצה מאד לגייס מידה נכבדה של הומור וסלחנות, הן כלפיו והן כלפי עצמך, ולקבל את החולשות הקטנות הללו כחלק מהצבע המיוחד של המשפחה הקטנה שלכם. אם תרגישי שהחרדות והפחדים יוצאים מגדר הנורמה והופכים חריגים ומפריעים לתפקוד, פני להדרכת הורים. בהצלחה וחג שמח ליאת