גיל התבגרות

יש לנו בעיה מזה מס' חודשים - הבן הבכור החל לבקר אותנו ולהעיר לנו על כל דבר שנראה בעיניו שגוי (שזה בסדר גמור מבחינתו) אבל הדרך שלו - מאד פוגעת, מעליבה, משתמש במילים לא יפות- "דבור רחוב", התחושה אפילו שרומס את כבודנו כהוריו. אין לו דוגמא כזו לא בתוך המשפחה הגרעינית ולא המורחבת- כבוד הוא ערך על מבחינת כולנו, אבל הוא במודע- נוהג בדרך כה שונה.אמנם נעשה שינוי- הוא עלה לבי"ס תיכון, אבל הבנתי ממנו ומהמורים שהכתה קטנה ואיכותית והוא מרוצה מכך מאד. ההישגים שלו עד כה בינוניים, הוא לא מתאמץ מדי לשינוי. בנוסף יש לו בעיית קשב ורכוז- אך לא לוקח טפול תרופתי מבחירה מאחר ולא משפיע עליו באופן טוב.

שלום רב, בנך הגיע לגיל בו המרידה בעולם המבוגרים טבעית (ואפילו חיונית) כחלק מתהליך הנפרדות וגיבוש תחושת זהות. הורים למתבגרים צריכים ללמוד להגמיש מעט את גבולות הסובלנות, ולהיות מוכנים לניסיונותיו של המתבגר להתנגח, לבקר, למרוד, ואפילו קצת להתחצף. אין זה אומר שעליכם לוותר על הדרישה לכבוד בסיסי והתחשבות בכם, אלא לקבל בהבנה וסלחנות התנהגויות חדשות ולא אופייניות, שלובשות גוון של העזה והתנשאות. אני מניחה שאצל ילד עם בעיית קשב וריכוז, הנוטה ממילא להתנהגויות אימפולסיביות, התגובות וההתנהגויות הללו יכולות להיות עוצמתיות יותר, מה שהופך את הקושי שלכם למאתגר יותר. רוב ההורים מצליחים להתגבר על התקופה הזו בשלום. אני רוצה להאמין שבמשפחה ("גרעינית ומורחבת") הנוהגת בחבריה כבוד והתחשבות, גם המורדים הצעירים מפנימים בסופו של דבר את הדפוס המשפחתי, והופכים למבוגרים עם עולם ערכים מתוקן ועם כבוד בסיסי למשפחה וההורים. אם אתם חוששים מהתדרדרות ביחסים או בתפקוד הכללי שלו, תוכלו לפנות להתייעצות עם פסיכולוג. בהצלחה ושנה טובה ליאת