בן שנתיים מקסים ואגרסיבי

בני בן השנתיים ושבע הוא ילד גדול ומפותח וכשאני אומרת גדול אני מתכוונת לילד שנראה לפחות כבן ארבע וגם מבחינה קוגניטיבית הרבה מעל הממוצע מה שמאד מבלבל מבוגרים שלא מבינים שנמצא מולם ילד בן שנתיים וחצי וגם הציפיות ממנו הן לעיתים מוגזמות. הבעיה העיקרית שלי היא נושא האגרסיביות- הוא ילד גדול וחזק מאד – אבל אם נחזור קצת אחרונית הרי מאז שהיה תינוק זריז ומהיר (בארבעה חודשים-זחל, בשישה-עמד, בתשעה – עמד) היתה אותה בעיה: משיכות בשיער, נשיכות שאולי היו עוברות חלק עם תינוק אחר אבל בשל הכוח הרב שלו תמיד היה איזה אפרוח שקיבל את זה די קשה. עד לא מזמן הוא היה עם מטפלת צמודה בין השאר בגלל ההתעקשות שלי שלא תדבק בו סטיגמה של בריון, תחושתי היתה שככל שהוא יגדל הוא יוכל להבין יותר ולשלוט טוב יותר בכוח שלו- היום הוא בגן פתוח שההורים מוזמנים להיות בו מתי שירצו, כלומר נוכחות מבוגרים רבה ואני צריכה שוב להצטדק בשל האגרסיביות שלו- ושיהיה ברור שהוא לא הילד הכי אלים בגן, ממש לא, ילדים חוטפים לו דברים על ימין ועל שמאל והוא לא יגיב אבל פעם אחת כשהוא כן יגיב, כולם נורא יפחדו ממנו. ותמיד אחר תאקל כזה הוא יבקש סליחה וחיבוק ונשיקה אבל אני בבעיה מאד רצינית- הורה אחד בגן כבר כינה אותו אלים והוא ילד שנורא מודע ומבקש את קרבת המבוגרים (ילד בכור ללא אחים ונכד ראשון משני הצדדים- ברור שמבוגרים יותר קורצים לו) ואני כבר לא ישנה שבועיים מאז שהתחיל הגן – אולי זו רגישות יתר מצידי- גם אני תמיד הייתי גדולה כמוהו אבל לא הייתי אגרסיבית בכלל- האם יש דרך לשלוט באגרסיות האלה בגיל כזה? אשמח לדעת ואם יש צורך להתייעץ עוד אעשה את זה תודה

שלום רב, התנהגות תוקפנית אינה קשורה בדר"כ בממדי הגוף הפיזיים, אלא בקושי לשלוט בדחפים ולהתמודד עם תסכול. ישנם ילדים עם מזג סוער ואימפולסיבי יותר משל חבריהם, ואז עולה הצורך בהצבת גבולות מאד ברורה ועקבית, כדי לסייע בלמידת איפוק וריסון. כפי שכבר נאמר כאן לא פעם, ללמד את הילד לבקש סליחה זה טוב ויפה, אך אין בכך התמודדות אמיתית עם בעיית התוקפנות, מאחר וילדים לומדים די מהר שמדובר באקט טכני המזכה אותם כמעט תמיד ב'חנינה'. אין בכך את האלמנט המרתיע מפני הפגיעה התוקפנית הבאה. נדמה לי שהתגובה הרגשית שלך (גם אם מובנת לי ונוגעת ללב) חורגת מעט מפרופורציה. לא לישון שבועיים??? :-)) זה בהחלט מיותר. במקום זאת, אני ממליצה לך לקרוא קצת על הצבת גבולות ושיפור הסמכות ההורית, או להגיע להדרכת הורים ממוקדת, כדי ללמוד לעמוד מתוך עמדה פחות מצטדקת מול בנך ומול העולם בכלל. מה את אומרת? :-) ליאת

ליאת שלום, תודה על תגובתך גם אני לא חושבת שלבקש סליחה זה מספיק- אני רואה שבגן זה בדיוק מה שהוא עושה, קודם כל חוטף ואחר כך מבקש סליחה. איתי אגב אין בעיה של ריסון, אני מציבה גבולות ועומדת בהם יפה- לי עצמי אין בעיה איתו, אני מסתדרת איתו נפלא וזה בעצם מה שקשה- איתי הוא ילד נפלא, מקסים וחכם ובבוקר בגן יש לו נפילות- ברור לי שזו תוצאה של תסכול ואגב הממדים הפיזיים כמובן אינם קשורים לתוקפנות אלא רק מחמירים את עצמת הפגיעה אם ישנה- התגובה הרגשית שלי אינה חורגת לדעתי מפרופורציות, אני באמת חושבת כל הזמן האם זה היה נכון לשלוח אותו לגן פתוח עם מעורבות גדולה של הורים, גן שפחות מציב גבולות ועם ילדים קטנים ממנו (היום אגב הפרידו את הגדולים מהקטנים ואמרו שהיה מוצלח מאד עם דינמיקה טובה בין הגדולים) הייתי שמחה אם תתני לי עצה פרקטית למניעת ההתנהגות התוקפנית בגן ושאוכל להעביר אותה הלאה למטפלים שלו- והכי חשוב לי לא לדכא אותו שזו התגובה הטבעית של מבוגרים כלפי ילד אימפולסיבי- אבא שלו חטף מכות על ימין ועל שמאל כשהיה ילד (ככל הנראה דומה לו) ואני הייתי שמחה מאד לגדל ילד מאושר יותר, מחונך פחות אבל כזה שלא אוצר בתוכו את כל הכעסים (כמובן ללא מכות)...