שאלות לגבי גן

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

10/09/2009 | 14:42 | מאת: גילת

שלום, בני בן כמעט שלוש ונכנס לגן בפעם הראשונה. הגן קטן ושאר הילדים מכירים כבר מגן קודם. בני מאוד אוהב את שאר הילדים ומנסה ליצור איתם קשר ולשחק איתם אך עדיין נוצרת תחושה שהוא מעיין אאוטסיידר.מדי פעם קורה שהוא מרביץ, ולגננת נראה שזה מגיע מתוך רצון ליצור עם הילדים האחרים קשר (לדעתי, זה מתוך תסכול שהוא לא מצליח) הגננת מאוד מודעת לעניין ודואגת לתת לו המון חום ותשומת לב ולשלב אותו במשחקים. כיצד ניתן לעזור לו ולשאר הילדים ליצור מצב בו הם מקבלים אותו כחלק מהם? כמו כן, היו שלושה ארועים שבהם הוא נשך. בפעם הראשונה ילדה שמה את כף רגלה על פניו והוא נשך אותה בתגובה - הגננת אמרה שהדבר היה מוצדק אך הסבירה לו בתקיפות שלא נושכים, יום אח"כ הוא נשך אותה שוב (הגננת לא הספיקה לראות מה גרם לכך).והיום הדבר קרה שוב בתגובה לכך שילד אחר בעט בו. זוהי הפעם הראשונה שדבר כזה קורה - אמנם קרה כבר שהוא דחף, הרביץ וחטף אך מעולם לא נשך. מצד אחד אחד אני רוצה למנוע מהדבר לקרות שוב ומצד שני התחושה שלי היא שעדיף לא לתת לארוע יותר מדי תשומת לב מחשש זה יגרום לו לחזור על כך. כיצב את מציעה להתמודד עם הבעייה? שאלה נוספת היא כיצד אוכל לדובב אותו לגבי ההתרחשויות בגן. חשוב לי שידע לשתף אותנו וליצור מצב בו הוא חולק איתנו את חוויותיו. תודה רבה, גילת

לקריאה נוספת והעמקה
11/09/2009 | 09:59 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום גילת, הכניסה לגן בפעם הראשונה, מזמנת לילד הקטן התנסות חדשה ומסעירה בזירה החברתית, שלא תמיד מסבירה פנים לאלה שזה מקרוב באו. פעוטות הם עם יצרי, שאינו בוחל במכות, דחיפות ונשיכות מן הסוג הלא מעודן. גננות אינן מתרגשות מזה, וברוב המקרים, בתוך מס' שבועות, התופעה מתמתנת מאליה, כשהילדים מתחילים להפנים את כללי ההתנהגות בגן (בעיקר מעבר לגיל שלוש). את צודקת בכך שלא צריך לעשות מהנשיכות עניין גדול. תוכלי לומר לגננת שאת סומכת עליה שתדע להתמודד עם זה עפ"י ניסיונה. בעניין שאלתך האחרונה, אוכל להבטיחך שהתעניינות אמיתית וסבלנית במה שקורה לילדים בגן ובכלל, מניבה בדר"כ תוצאות. שבי איתו, התענייני (שאלות פתוחות!) במה שקרה בגן לאורך היום, ובררי באופן ספציפי מה עשה, איך הרגיש, עם מי שיחק, על מה סיפרה הגננת, איזה שיר למדו היום, ומי רב עם מי. הורים רבים מסתפקים ב"איך היה?" "היה כיף!", ומגלים, בדר"כ באיחור, שהם לא יודעים כלום על מה שקורה לילד שלהם. ילדים אוהבים לשתף ולספר, והם יעדיפו לעשות זאת בקצב שלהם, שלא תמיד הולם את זה של המבוגרים. נסי ותהני בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים