קשיים- נורמטיביים או מחייבים התייחסות מיוחדת?

היי ליאת כתבתי כאן לפני כחודש לגבי בתי בת הכמעט 3, אז הייתי מוטרדת מנושא אי השתתפותה במסיבת הסיום של הגן וכן נטיה שלה "לבדוק"את סביבתה לתחושתי, יותר מדי. בכל אופן, למדתי לזהות שהמזג שלה הוא שלה, קרי, היא ילדה שבודקת את סביבתה ולאחר "התחממות" איטית, היא משתפת פעולה ומשתתפת. אציין כי אני לפני לידה, ולאחרונה, גם החזרה לגן מעט קשה בבקרים: נדמה כי היא מחפשת עימותים אתי, אם משהו לא מוצא חן, היא רוצה להרביץ, זורקת את שלט הטלויזיה וכו. אציין כי איני סובלנית כלל לנושאים אלו ומיד אני מזהירה אותה שפעם הבאה שתנקוט בהתנהגויות פרועות, היא תשב על כסא בסלון -כשאני בסביבה, למשך פרק זמן שאני אחליט (אציין כי אני עושה זאת למשך 3 דקות על פי גילה).היא מנסה לעתים לרדת אך אני מחזירה אותה לכסא בשקט. אציין כי היא מכבדת את החלטתי והיא נרגעת לבסוף.במקביל,בתקופה זו היא נצמדת לחולצה שלי, שכבר לא כיבסתי כשבועיים,, מלטפת אותה ונרגעת איתה. בגן- אומרים לי שהיא בסדר, אם כי כשהולכים לגן אומרת לי "אמא כואבת לי הרגל,אני לא יכולה לעלות במדרגות",אני מעודדת אותה שהיא יכולה ושהרגל שלה בסדר ואלי היא אומרת זאת כי לא בא לה ללכת לגן...בכל אופן, נורא קשה לי ככה להתבונן כל העת על תגובותיה, לנתח ולהעמיק, אם כי אני יודעת שבנושאים הללו אסור לוותר, גם כחלק מההכנה ללידה ולאחריה,אז תצטרך לדעת להתחלק עם אחרים..אתמול היינו בגן המשחקים והיא היתה משוחררת מאוד, הכינה "עוגה" מחול, העיפה מעט על ראשה, היתה משועשעת ונהנתה מחברתה של עוד ילדה שהיתה איתה בגן.שיתפתי את האם של הילדה בקשיים לאחרונה (לדעתי בטעות,מה אני צריכה לשתף את כל העולם?) והיא אמרה לי "כן אני רואה את הבת שלך מאוחר יותר בבוקר ואני ראוה שהיא "הפוכה" ועצובה", לא הבנתי מאיפה הביאה את זה. האם עליי לבדוק עם הגננת או שפשוט להניח לזה? אני סומכת על הצוות שהיה אומר לי על משהו חריג. מצטערת על אורך השאלה .אודה על תשובתך בבקשה לפני שאלד..

שלום גלית, מקווה שעוד לא ילדת... :-) אין לי ספק שבתך לא "מחפשת עימותים איתך", אלא זקוקה מאד לקרבתך ולתשומת לבך, כדי לא להתמודד לבדה עם המשימות הלא פשוטות שעל הפרק. ההיצמדות שלה לחפץ מעבר (חולצה עם ריח של אמא זה יופי...) מדגישה זאת אף יותר, ומשקפת את ההיזדקקות שלה לאובייקט חמים ונוסך ביטחון. הכניסה לגן והלידה המתקרבת מהוות, שתיהן, אתגר לא פשוט לילדה כה צעירה, ויתכן שהדברים ניכרים עליה. התקפי זעם, וגם סירוב להיפרד בבוקר, יכולים להיות חלק מכל זה (וגם תירוצים של כאב, הגם שאותם חובה לבדוק גם עם רופא ולשלול בעיה גופנית). נסי להימנע מענישה שרירותית, ולהעדיף ככל האפשר שימוש ב'תוצאה טבעית' ("חבל שזרקת את השלט. היום לא נוכל לראות טלוויזיה בגלל זה. אבל נוכל לעשות משהו אחר". או "לא נעים לי כשאת מרביצה לי, אז אני הולכת קצת לחדר שלי, לנוח. אחזור כשיעבור לי קצת הכעס. בינתיים תשחקי לך לבד"). בעיני, כדאי להפנות את תשומת לבן של הגננות לכך שעובר עליה משהו, אך להמשיך להביע אמון בהן, וביכולתן להעניק לה זמן איכות גם בהיעדרך. מאחלת לך לידה מהירה וקלה, ושנה טובה ליאת