כיתה א'- בכי

שלום, בני בן 6.5 עלה לכיתה א'. עד היום הכל היה בסדר. הולך לכיתה , נראה שנהנה ולא מביע שום תסכול. מאחר ובני צרך רמדיה צמחית , לפני כיתה א' עבר אבחון קלינאית+ פסיכולגית . אבחונים ששעידו על יכולות גבוהות וטובות ללא קשיים רגשיים. היום הכל השתנה והוא בכה מאוד בבקור ואמר שאינו רוצה ללכת לביהס ולא כייף לו. שניסנו למקד את "לא כייף לי" הוא טען שאנו מבין את המורה ,המשימות (צבע,זגור,הדבק) מורכבות לו ביחד והוא מפספס את ההוראה בדרך.בעיקר מתלונן שאינו שומע את המורה. ( עבר בדיקת שמיעה וראיה במכון והכל תקין) הוא ילד מאוד פרפקציוניס ואולי זו אחת הסיבות כלך. בעבר היו מקרים קיצוים יותר שגרמו לו לסף תסכול נמוך והעבדו על זה והיום זה חוזר שוב. האם המעבר כל כך קשה? האם הוא נמצא במצב חרדתי שמונע ממנו אפיול לשמוע את המורה? כיצד ניתן לעזור לו? מה נכון להגיד? תודה עמית

שלום עמית, המעבר לכיתה א' מצריך כוחות ומאמץ רגשי ניכר, והגיוני לצפות שאחרי ה'פסטיבל' של הימים הראשונים, כשמתחילות להגיע המטלות והדרישות הראשונות, יגיע גם המשבר. אין צורך להיבהל, אלא להמשיך לעודד את הילדים, לסמוך עליהם, ולתמוך בהם ברגעים של קושי. ילד כמו שלכם, הנמצא תחת מעקב, זקוק ליותר תשומת לב, אך רצוי שגם הליווי שלו ייעשה ללא לחץ, ועם סובלנות גם לימים ש"לא כיף" בהם. מאחלת הרבה הצלחה ליאת