פעוט נושך

ליאת שלום. בני בן שנתיים בדיוק החל לפני שבועיים את השנה החדשה בפעוטון אליו עבר עם כל הקבוצה בה היה בתינוקיה , כלומר רק צוות המטפלות והגננת חדשות לו. לאחרונה שוחחה איתנו הגננת ושיתפה אותנו בכל שהילד נושך ללא כל סיבה נראית לעין , ללא התגרות מצד הילד הננשך (ילד אחר בכל פעם), מה שממש לא אופייני לו מכיוון שהוא ילד מאוד חברותי ומשתף ובד"כ חיובי לסביבה ולחידושים. חשוב לי להדגיש שאישתי בהריון מתקדם (אמצע תשיעי ) ואמורה ללדת בקרוב וכתוצאה מכך גם קצת פחות פעילה איתו בזמן הפנוי לאחר שעות הגן. הגננת מגיבה לאירוע כזה במשפט " בגן שלנו לא נושכים" עם הרמת קול קלה לדבריה , ומפסיקה את הפעילות שלו באותו הרגע ומפרידה אותו מהקבוצה או מהמשחק. שאלתי היא האם זוהי הדרך הנכונה להתמודד עם בעיה כזו? האם לא עדיף לאחר ההערה לעניין אותו מיד במשהו אחר ולא להנציח את הרגע בהפרדתו מהקבוצה? כמו כן אני לא מסכים כלל עם הרמת הקול או כל דרך של הפחדה. אנא תשובתך , אנחנו אובדי עצות והתופעה מתגברת מיום ליום. בתודה מראש. סילבן

שלום סילבן, נשיכות הן עניין נפוץ ביותר בפעוטונים, ולמרות שמדובר בהתנהגות שאפשר להבינה (ויש לה הסבר התפתחותי), היא פוגענית ומכאיבה מאד לקרבן. הגננת, המופקדת על שלומם של כל ילדי הגן, צריכה לעשות הכל כדי להכחיד התנהגויות של תוקפנות גולמית מן הסוג הזה, זאת מבלי לפעול בעצמה בדרך תוקפנית או אלימה. אני חושבת שהיא נוקטת בדרך ראויה מאד במקרה זה. היא אומרת בצורה מפורשת, ברורה וחד משמעית "בגן שלנו לא נושכים!", מרימה את הקול לצורך הדגשה, ומרחיקה את הילד הנושך מהסיטואציה החברתית לזמן מה. זוהי סנקציה טבעית, שאין בה קלון או הוקעה, אלא הרחקה מהמצב הבעייתי, תוך הבהרה ברורה מדוע. אם, לעומת זאת, הייתה מציעה לו משחק אחר, הייתה מסתכנת ב'תגמול' עקיף להתנהגותו. בקיצור - נראה כי הגננת מקצועית ומנוסה, וכדאי לנסות ללמוד ממנה וליישם את הגישה גם בבית. הבשורה הטובה היא שהנשיכות נפסקות די מהר, כאשר הילד לומד דרכים חלופיות, בשלות יותר, להתמודד עם תסכול וזעם. יהיה טוב :-) ליאת