בן 6.5

בני קשור מאד לאמא שלי, והיא עומדת לעבור ניתו בעעקבות סרטן שד בשבוע הבא. בני טיפוס מאוד דאגני ורגיש שחושב מה יהיה אם יקרה....לקחת אותו לרופא שיניים זה סיפור... הוא טיפוס ששואל שאלות,, לפעמים אומר לי שהוא לא רוצה שמישהו שהוא מכיר ימות לפניו כי הוא לא יכול בלעדיהם. למשל אם אסביר לו שהיא חולה והיא בבית חולים מבלי להיכנס לעומק הדברים, הוא יבוא וישאל אותה סבתא את חולה??מה יש לך??איך את מרגישה, איך אני יכול לעזור?? לא יפסיק לדבר על זה במיוחד בלילות, וגם יתחיל לספר לכולם לצחנכת שלו ולחברים בכיתה.. האם יש צורך לשתף אותו בכלל??האם לספר לו אחרי הניתוח ??? מה את ממליצה??

שלום רב, לדעתי, מאחר וקשה מאד להסתיר לחלוטין אירועים משמעותיים במשפחה, מוטב ליידע את כל בני המשפחה בעובדות, כל אחד עפ"י גילו ומידת הבנתו, כדי שיוכלו להרגיש חלק, ולא לפתח תחושה שדברים מתרחשים מאחורי גבם. מחלת הסרטן, למרות הקונוטציות הקשות, היא מחלה שכיחה, הנמצאת סביבנו כל הזמן. אנשים חולים בה, עוברים טיפולים ומחלימים. בעיני, מוטב ליצור בבית אווירה פתוחה סביב מחלתה של סבתא, כאשר כל אחד מבני הבית מתגייס בדרכו כדי לסייע בהתמודדות עם הימים הקשים שצפויים לה. אפשר לספר בקצרה ש"סבתא חלתה בסרטן, שזו מחלה לא נעימה, אך כזו שמחלימים ממנה. כדי שסבתא תוכל לחזור ולתפקד עליה לעבור ניתוח בבית חולים. כולנו מקווים שזה יעבור מהר ובשלום, אבל יכול להיות שיהיו ימים קצת יותר קשים, שאני אצטרך להיות על ידה הרבה שעות ויהיה לי פחות זמן וכוח". אם יהיו שאלות על מוות, תוכלי להשיב בקצרה שלפעמים אנשים מתים ממחלות קשות, אבל כולכם מתפללים ומאמינים שסבתא תבריא, ואתם מתכוונים לעשות הכל כדי שזה יקרה. מומלץ לתת לילדים צעירים תחושת שותפות ומידה של שליטה, בדרך של השתתפות ועזרה. הוא יוכל להכין לסבתא ציורים וברכות, לעזור קצת בסידור החדר שלו (כדרך לעזור לך), או להקפיד על שיחות טלפון עם סבתא, כשיתאפשר. אני מאחלת לאמך החלמה מהירה והרבה נחת ובריאות מכולכם ליאת