הצהרות אובדניות אצל ילדה בת 8
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום, בתי בת ה 8 מצהירה כי בכוונתה להתאבד. היא מובילה חברתית, מצליחה בלימודים, משתתפת בחוגים ומקבלת תשומת לב מהרבה בני משפחה (המורחבת) וחברים. באופן כללי היא ילדה שמחה. ההצהרות האלו מתקיימות תוך כעס כלפינו (תוך כדי או מיד לאחר ויכוח) הן לא חוזרות בכל ויכוח -אבל מידי פעם. רמת התיאור עולה (כשאהיה גדולה אשיג נשק ואירה בעצמי, אני אקפוץ מול מכונית נוסעת). הוויכוחים הם לא חריגים או עוצמתיים במיוחד (ויכוח על הצורך במקלחת, הפסקת צפייה בטלוויזיה או סדר פעולות) היא לעולם לא מקבלת את מבוקשה בוויכוח לאחר אמירות אלו - אך הן עדיין חוזרות. אנחנו מדברים איתה על זה - אבל יש לנו תחושה של ריצוי כאשר היא "מרגיעה אותנו" אנחנו רוצים ללכת לייעוץ בנושא אבל מפחד שהיא לא תשתף פעולה (נוטה להתבייש מול זרים) האם תופעה כזאת היא נפוצה וחולפת? (ברור שלא ניתן לקבוע לגביה מבלי לבחון את הנושא לעומק...)
הי זאב, אני מבינה שהיית רוצה שגם אני "ארגיע" אותך ואומר שהתופעה "נפוצה וחולפת.." :) אז בעצם לא מדובר כלל בתופעה, אלא בצורת תקשורת שמגיעה מתוך כעס וזעם ושמקבלת הרבה מאוד תשומת לב מכיוון שהיא מעוררת בכם חרדה ודאגה (גם אם אינכם נענים לדרישותיה). כשילד מרגיש שהוריו מופעלים רגשית - המוטיבציה להמשיך באותה הדרך גדלה במיוחד עם משהו אחר חסר. מה זה המשהו האחר הזה - אתם תצטרכו לחשוב..ולצורך כך היא לא צריכה להיות נוכחת בפגישות טיפוליות אלא זה נושא לחקירה של ההורים בתוך תהליך של הדרכה הורית. בינינו הערך העמוק יותר של תהליך כזה יהיה להרגיע את החרדה שלכם ואת זה תוכלו להשיג דרך תהליך חשיבה משותף עם איש מקצוע על ביתכם. ברמה המיידת אני הייתי מציעה לכם להחליף את המילים שלה -בזמן אמת - במילים אחרות, ולהראות לה שזו הפרשנות שלכם למילותיה (כפי שבעצם תיארתם בשאלתכם) למשל - " אני מבין, את מאוד כועסת, את מתעצבנת כשאת לא מקבלת את שלך, את שונאת שמפסיקים אותך באמצע, את עצבנית עד הגג וכו'...". אם אתם מאמינים שמשם הביטויים מגיעים, החליפו כל ביטוי שלה במשפט כזה משלכם, ותראו מה קורה עם הזמן...אבל אם יש לכם ספק שהכיוון הזה הוא מקור הביטויים - גשו להדרכה הורית ולו רק כדי להרגיע את חרדתכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
