תלמיד פרטי עם קשיים רגשיים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

24/11/2019 | 14:12 | מאת: מורה פרטית

שלום רב, אני מורה פרטית להוראה מותאמת (מתקנת). נקלעתי למצב מורכב עם תלמיד ואני מבקשת להתייעץ איתך, לאחר שכבר כתבתי שאלה ממוקדת יותר בעבר. לתלמיד מצב ריגשי מורכב מאוד, כולל בבית ספר ובבית. הצקופת הזמן הנוכחית, אני אחת מהדמויות היחידות לתמיכה ריגשית עבורו, אם לא היחידה... אין נכונות במשפחה לאפשר טיפול ריגשי, והמשפחה היא לא כתובת עבור הילד ו/או עבורה להתגייסות מצידם... מבחינה לימודית נטו, יש שיפור, אולם יש שלבים בהם הילד נעזר בי כדמות טיפולית בלבד, ואינו מצליח לגייס עצמו ללמידה... אני מנסה לעזור לו, גם בהקשבה וגם בדרישה מצידי להביא את חומרי הלימוד שלו או לצלם אותם בווטסאפ. אנחנו עוד בשלבי ניסוי וטעייה בדבר הזה. שיתוף הפעולה שלו חלקי עקב הקשיים הרגשיים ואולי גם עקב קשיי זיכרון (כך טוען התלמיד). השאלה - במידה וזה לא יצליח והילד עדיין ירגיש צורך בשיחות המהוות חלק דומיננטי מהשיעור, האם הפתרון המתבקש הוא לעזוב את הילד לנפשו ולסיים תפקידי כמורה הפרטית שלו (על אף שתהיינה לכך השלכות מרחיקות לכת גם עלי מבחינה מקצועית וגם - ובעיקר - עליו). במידה ולא - כיצד אוכל להחזיר את הקשר לקשר בעל אופי לימודי יותר, מבלי לפגוע בו? (זוהי האופציה המועדפת עלי). בעיקר - אם כן - איך אפשר לעשות תהליך פרידה מסודר, מול ילד שאני מהווה עבורו כאמור אחת מהתמיכות היחידות, מבלי לפגוע בו? (הילד נותן בי אמון שלקח לו הרבה זמן לבנות ואין לי שום רצון לפגוע בו, מתוך אכפתיות רבה שיש לי כלפיו והבנה מה עלולות להיות ההשלכות לצעד כזה). תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, גם משאלתך הנוכחית וגם מהקודמת, אני מתרשמת בעיקר מהעמדה האמביוולנטית שלך כלפיו - מחד רוצה לעזור לו מאידך מרגישה שאיך אומרים..זה "כבד עלייך". הבלבול הזה בין התפקידים שלך - מורה וחברה/דמות טיפולית, הוא משהו שנוצר בינכם מתוך עמדתך האמביוולנטית ועד שלא תפתרי את האמביוולנציה הזו ותחליטי מה ועד כמה את מוכנה ויכולה להשקיע בילד הזה מעבר ללימודים, את לא באמת תצליחי לסלול לך דרך. אם תחליטי שיש לך אפשרות להמשיך ולהיות עבורו מעבר לתפקידך כמורה, תצטרכי לשרטט מעין גבולות גזרה שמתחשבים בעיקר ביכולותייך. אז אפשר לומר לו מה ציפיותייך ממנו כתלמיד, ולהגדיר איך ומתי את יכולה להיות עבורו בתחומים שמעבר (אולי שיחה בת רבע שעה או עשרים דקות אחרי כל שיעור, אולי התכתבות במיילים, אולי שיחת טלפון אחת רק בימי שני ורביעי בשבוע וכיוב'. אבל כפי שאת שמה לב, חשוב שזה יהיה תחום וברור, גם עבורך וגם עבורו.) במידה ואת מחליטה שאינך יכולה להיות עבורו יותר, אני מציעה לך להתחיל תהליך פרידה מסודר, בו את מיידעת אותו על הצורך שלך לסיים את עבודתכם, ולאפשר לתהליך הפרידה הזה לפחות 4-5 פגישות, שבהם אתם מתנהלים פחות או יותר באותה מתכונת, ובשבמהלך הזמן הזה את עוזרת לו לקבל את הפרידה הזו ולבטא את כל מה שעולה ביחס לזה. אני מציעה לך לעודד אותו לחפש עזרה במקום אחר, אולי בבית הספר, לעודד אותו ליצור קשר עם היועצת שם או לבקש לשוחח עם המחנכת שלו. בכל מקרה, ברגע שאת תהיי ברורה לעצמך, בלבול מהסוג הזה כבר לא יתקיים. נכון, לכל בחירה שלך יהיה רווח והפסד מסויים אבל את הבחירה עצמה רק את תוכלי לקבל. איך אומרים, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כשמנסים לחיות ככה בדיוק בלבולים מהסוג הזה שתיארת מתרחשים. אז קחי לך זמן עם עצמך ופשוט תעשי בחירה. אני מאמינה שמשם הכל יתבהר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

30/11/2019 | 15:15 | מאת: מורה פרטית

שלום ירדן, תודה על תשובתך. ייתכן שבנקודות הזמן שכתבתי כך הרגשתי, אך כמה דברים קרו מאז ההודעה ואני מרגישה מחויבת מאוד לתלמיד (גם לפני וגם כיום). עדכנתי את היועצת של בית הספר במצבו כדי שבית הספר יתערב. אני עושה בשבילו הרבה מאוד כדי לעזור לו, ויחד עם זאת, הגדרנו קצת גבולות והוא עושה מה שאני מבקשת ממנו. לאחרונה, קניתי (בלי קשר אליו) את קלפי "ארץ יצורי הנפש" וחשבתי להראות לו את הקלפים האלה כדי לפתח שיחה על הדברים שמעיקים עליו. היית ממליצה על הכיוון הזה? אודה לתשובתך.

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים