עצירות מטרידה

שלום ליאת, זה בקשר לנכדתי כמעט בת שלוש. לפני כארבעה חודשים החלה בתהליך גמילה(במעון), והסתבר עם הזמן שעם הקקי זה סיפור שלא קל להתמודד.שזה אומר יציאות בגושים קטנים לתחתון,מבלי שזה יפריע לה בכלל.לתקופה מסוימת הוחזרו הטיטולים, שפתרו זמנית את הבעיה. בחודש האחרון היא ללא טיטול, ובתקופה ההיא היא סובלת מעצירות מטרידה מאוד. רק כשהיא נמצאת במצב של עמידה היא מוכנה להתאמץ לקקי,שיוצא בגושים קטנים מספר פעמים ביום, על ישיבה באסלה אין מה לדבר.(עם פיפי אין בעיה) היא מקבלת תזונה מתאימה, כולל אבקות שאמורות לרכך את הצואה, וללא הועיל. המצב מטריד כי כבר תקופה שאין לה יציאות נורמאליות, כשהיא היתה עם טיטול היציאות היו סבירות, כך שאולי לא מדובר בעצירות כרונית. מה עושים? מאיפה להתחיל לטפל? ואיזה סוג של טיפול - נפשי פזיולוגי?? יש יעוץ כל שהוא שאת יכולה להמליץ עליו?? אני רוצה לציין שנוספה תינוקת למשפחה לפני מספר חודשים, אז אולי יש קשר? לא יודעת, כולנו אובדי עצות. תודה ליאת על כל תשובה.

שלום ריבי, כרגע, לא נראה לי שיש טעם להתייחס לבעיית הקקי כאל בעיה 'פסיכולוגית', אלא כאל תהליך גמילה שלא הסתיים, או שלא הולך חלק. אני ממליצה מאד לחפש באחד מאתרי ההורים ברשת מאמר טוב על התהליך הנכון (יש המון כאלה, בדקתי), להתחקות אחר הטעויות (אם נעשו כאלה), ולתקן. ללא ספק, נוכחותה של תינוקת חדשה במשפחה עלולה להחליש את המוטיבציה "להיות גדולה", ולהוליד התנהגויות רגרסיביות. כדאי להצטייד ביתר סלחנות ובעוד סבלנות, ולסגת מכל מה שמריח ממנו מאבק כוחות. אם המצב לא נפתר בתוך מספר שבועות, כדאי לפנות להתייעצות, ולא לגרור את זה עוד, כדי לא להגיע באמת לעצירויות כרוניות או לפגיעה ביחסים בבית. בהצלחה ליאת

תוכן הקיבה החוצה. עישיתי זאת בהמלצת גסטרולוגית לילדתי בת השלוש - עם שיפור אדיר. וגם לתת לה זמנים קבועים של גישה לשירותים : לדוגמא- בבקר לאחר ארוחת הבקר כל יום הבתי ניגשת להתרוקן. הדבר עוזר מאוד. אני מקווה שתנסו. הכל בהמלצת גסטרולוגית, שאמרה שזה יעזור לעניין הפסיכולוגי, לעניין הפחד (אם קיים, או הכאב מהגושים...).