ילדה שמרביצה.

שלום רב, ביתי בת שנתיים ותשעה חודשים לאחרונה בשלושת השבועות האחרונים היא לא רגועה וכל מפגש עם ילדים או סתם טיול בפארק ברגע שהיא רואה ילד קטן ממנה שקצת חלש ממנה היא דוחפת צועקת עליו ומרביצה לו. אני ממש מרגישה חוסר נעימות , הילדה שלי מעולם לא הרביצה תמיד היתה עדינה כזו ופתאם הפכה לדעתנית ועקשנית. גם היום בפארק הרביצה לבת של חברה ולתינוקת. אני מסבירה לה יפה שזה לא נעים להרביץ ושרק מלטפים והיום ממש כעסתי עליה וצרחתי עליה כי ממש התביישתי מול החברות. בכל שהיא מכה או מושכת בשיער אני מעמידה אותה בפינת חשיבה היא מבקשת סליחה אחרי בכי של כמה דקות והיא באה לחבק את אותו ילד וגם את בעלי ואותי היא מכה לפעמים. אחרי הסליחה שהיא מבקשת היא שוכחת ושוב היא מרביצה. הענין מאד מתסכל אותי מה עושים? האם זהו גיל שנתיים הנורא? אשמח לכל עצה.

שלום שיר, אם תדפדפי בפורום שלנו, תראי המון פניות ברוח דומה, ותוכלי לקרוא לא מעט רעיונות כיצד לפעול. אני מבקשת לחזור ולהדגיש שגם ב"גיל שנתיים האיום" אין להרשות לילדים לפגוע באנשים אחרים או לפרוץ את גבולות המותר והאסור. באופן כללי, מול התנהגות אלימה אנחנו לא "מסבירים יפה שזה לא נעים" (כי ילדים בגיל זה לא ממש מסוגלים להבין את רגשותיו ונקודת מבטו של הזולת), וגם לא "צורחים" (כי אז אנחנו הופכים להיות בעצמנו מודל אלים ותוקפני) וגם לא "מעמידים בפינת חשיבה" (כי מפאת גילו הילד לא ממש מבין על מה בדיוק הוא צריך לחשוב ולאיזה מסקנות עליו להגיע). מול התנהגות אלימה אנחנו פ-ו-ע-ל-י-ם ! כשהיא מכה, את ניגשת אליה בשקט ומרחיקה אותה מהפארק מיידית, ולא לכמה דקות. היא צריכה להבין שכשהיא תתנהג כך גם בעתיד, היא תפסיד את הבילוי בגן השעשועים לפחות עד לפעם הבאה. בקשת הסליחה שלה אינה רלוונטית ואינה מעידה על חרטה עמוקה כמו של אדם מבוגר. עבורה זה משהו טכני ופשוט, שמאפשר לה, כמו "מילת קסם" לבטל את הכעס שלך ואת ה'עונש' שקיבלה, מבלי שהיא באמת משלמת על המעשה שלה בתוצאה לא נעימה בשבילה. בכל פעם שהיא מרימה יד עליכם, עליה להבין שהיא "הפסידה את אמא" לשעה הקרובה. אל תשהי במחיצתה, אל תייחסי אליה, ואל תנסי לפצות אותה מאוחר יותר על ההרחקה. מקווה שתצליחי לעמוד בזה, כי זה באמת לא תמיד קל לביצוע. אבל זה עובד. בהצלחה ליאת