צעקות

שלום רב, בני, בן שנתיים + 10 חודשים.הוא בדרך-כלל ילד ממושמע ואין לו בעיות התנהגות מיוחדות, חוץ מהשובבות הרגילה לילדים בגילו. בזמן האחרון (כחודש בערך) הוא נוהג לצעוק, ממש צעקות רמות או לשיר בצעקות (הוא מאוד אוהב לשיר), לפעמים גם במיטה ובארוחת הערב (במשך היום הוא נמצא בגן). הסברתי לו שזה מפריע לי שהוא צועק וש"לא צועקים בבית" ושזה לא נעים לי שהוא צועק, ושמותר לו לשיר, לדבר, לצחוק והכל, אבל לא לצעוק, כי זה לא נעים לאנשים סביבו לשמוע (לפעמים הוא פוצח בצעקות גם במקומות ציבוריים). לא עזר. ניסיתי גם "סנקציות", כמו להקים אותו משולחן האוכל אם הוא צועק באוכל, לצאת איתו החוצה ל"פסק זמן" כדי שיצעק בחוץ ולא בבית, אם הוא עושה זאת במקומות ציבוריים אז לקחת אותו משם וכו', אבל זה לא עוזר. הוא מפסיק לכמה דקות ואח-כך חוזר וממשיך בשלו. עוד בעיה: כשאנחנו נמצאים אצל אמי, הוא בכלל לא מקשיב לי ואם אני אומרת, לדוגמא: הולכים הביתה, הוא מתעצבן וממש נלחם איתי (יצויין שאמי היקרה לא עוזרת לי בכך). אני מציבה לו גבולות והוא יודע טוב מאוד מה מותר ומה אסור לו, אבל שם הוא פשוט פורק כל עול. אין לי עניין לנתק קשר ושלא יבקר אצל סבתו, אבל הענין הזה מאוד מתיש אותי, כל פעם המלחמות האלה. מה עושים?? יש כאלה שאומרים שמשבר גיל שנתיים עובר עד בית הספר, לי נראה שדווקא ההיפך, אבל מה יהיה איתי בינתיים....

שלום רב, לפני הכל, הייתי ממליצה לעשות לבנך בדיקת שמיעה. יתכן שהצעקנות הפתאומית אינה אלא תגובה לירידה בשמיעה (למשל כתוצאה מנוזלים באוזן). אחרי שתשללי כל בעיה פיזיולוגית, תוכלי להתייחס להיבטים האחרים. כרגע, את מתארת ניסיונות שלך להטיל סנקציות על התנהגות חסרת גבולות, אך ללא הועיל. יתכן שמשהו באופן בו את פועלת נתפס בעיניו כלא מספיק נחוש או לא עקבי. אומר בזהירות שכשמדובר בצעקות (כמו במקרה של קללות) עדיפה דרך ההבלגה השקטה. בנך נמצא באמת בגיל הדווקא, והוא למד שהצעקות שלו מאד דרמטיות, ומאד מפעילות אותך. אני רוצה להציע לך לנסות תגובה 'פרדוכסלית': כשהוא צועק וצורח בקולי קולות נסי להתעלם ולא להגיב כלל, או (אם אינך מצליחה להבליג) קומי וצאי מהחדר בעצמך. כשהוא צועק ע"י שולחן האוכל, קומי בשקט, ובלי לומר כלום עזבי את פינת האוכל והסתגרי בחדר אחר. אל תתפתי להסברים והטפות, אלא השאירי אותו לבד. אל תמהרי לחזור, וכשאת חוזרת, עשי זאת בטבעיות וללא דיבורים. כשהוא יצעק שוב, עזבי שוב והשאירי אותו לבדו. תוכלי לקרוא עיתון בשקט בחדר שלך, ולהתאפק ככל יכולתך מלהגיב. אשמח לשמוע איך הולך, ואם את מחזיקה מעמד. כשאת אצל אמך, את ממשיכה להיות אמא, והמילה שלך נשארת אחרונה וקובעת. כאשר את מחליטה שהולכים, הודיעי פעם אחת בלבד, ואל תשתפי פעולה עם ה'מלחמות' שלו. אל תיגררי לוויכוחים או הפצרות, אלא פשוט קחי אותו ועזבי את הבית איתו למרות המחאות. אל תבלבלי בין דיבור לבין הצבת גבול. אם את מוצאת את עצמך מדברת הרבה או כועסת הרבה, נוזפת, מוכיחה או מתחננת - זו אינה הצבת גבול. כאשר את פועלת ועומדת על שלך *במעשים*, המסר עובר והגבול לא נחצה. אם את מרגישה שאת צריכה הכוונה יותר אינטנסיבית, פני להדרכת הורים. בהצלחה ליאת