אבחון פסיכולוגי לילד בן 9.5

שלום רב ליאת היקרה, ראשית אומר שאני מזדהה מאוד עם האמא שכתבה כי ביתה בת ה-8 וחצי מנודה מחברותיה. גם אצלנו יש תקופות כאלו כבר במשך שנתיים, וקשה לי מאוד לראות מן הצד...אני מרגישה כמוה! לאחר התלבטויות רבות, החלטנו לערוך לבננו אבחון פסיכולוגי או פסיכודידקטי. יש לו קשיים חברתיים, לא "קורא את המפה החברתית" כפי שנמסר לנו מיועצת בית הספר , אבל גם קשה לו מאוד לדחות סיפוקים ,מגיע לבכי מהר מאוד (בשניות) ומזכיר בתגובותיו אלו ילד כבן שנתיים לפעמים. בעזרת שיחה עם פסיכולוגית(חודשיים שיחות שלנו ההורים עם הפסיכולוגית) - קיבלנו יעוץ לאבחן את הילד אבחון פסיכולוגי(או פסיכודידקטי.יש לציין כי הילד חכם מאוד ומצליח מאוד בלימודים) כדי שאפשר יהיה לדעת יותר במדיוק במה להתמקד. מה דעתך? היכן ניתן לעבור איבחון שכזה? האם יש אפשרות דרך קופת החולים?(כללית מושלם) כי הבנו שאיבחון כזה הוא יקר מאוד. תודה רבה, אמא מודאגת מאוד.

שלום טלי, אם אני מבינה נכון, הקושי של בנך אינו אקדמי, ולכן אין צורך באבחון דידקטי, אלא פסיכולוגי-רגשי. מדובר בבטריית מבחנים שונה מזו נהוגה באבחון הדידקטי, ועושים אותה בעיקר פסיכולוגים קליניים של ילדים. לצערי, איני בקיאה בנוהלי קופות החולים בכל הנוגע לאבחון, ולכן הייתי מציעה להרים טלפון לאחד הפסיכולוגים (לילדים) שעובדים עם הקופה, ולברר איתו איך זה עובד. אבחון הוא אכן תהליך יקר, יחסית. אומר בזהירות, שפעמים רבות פסיכולוג קליני מנוסה יכול לעמוד על הקשיים הרגשיים בצורה לא רעה בכלל בקליניקה, גם ללא אבחון. גם אם התמונה הקלינית הראשונית אינה שלמה במפגש הראשון או השני, הרי שתוך זמן לא רב מעבר לזה, הענינים מתבהרים, ותרומתו של האבחון אינה דרמטית. קשיים חברתיים ודחיית סיפוקים, כפי שאת מציינת, מאד בולטים ונוכחים בחייו כרגע, ולכן מסתמן כיוון להתערבות טיפולית גם ללא אבחון. שווה לחשוב על זה פעם נוספת, ולהתייעץ עם הפסיכולוג הקליני שאמור לטפל בילד. בהצלחה ליאת