ילד רגיש בצורה מוגזמת,לא חברותי,בן 3

בני צריל להכנס לגן צעירים,בן 3 ילד יחיד כרגע.הוא מגיל שנה בגן,אך אינו משחק עם חבריו בגן בד"כ.מאוד רכושן,לא אוהב לשתף ולא יוצר קשר עם ילדים אחרים.בבית ועם מבוגרים(דודים,סבים),מאוד חברותי,תמיד רוצה שנשחק אתו ולא אוהב לשחק לבד.יש לו רגישות רבה שמדאיגה מאוד, ונמשכת המון זמן, למשל-שתי ילדות בגן אמרו לו "שובב" והוא בכה בכי קורע לב ואמר להן מס' פעמים,אסור להגיד לי שובב,לא אומרים לי שובב...והן כמובן ראו שזה עובד והמשיכו...ניסיתי להסביר לו כבר מס' פעמים שאם הוא יבכה ויראה שהוא נעלב כל פעם,ילדים ינצלו את זה ויעליבו אותו, אך הוא מאוד רגיש ותמיד נפגע מהעלבות.אני חוששת לעתידו בגן,בחברת ילדים שינצלו את רגישותו, האם יש מה לעשות בכדי לעזור לו להיות פחות רגיש ויותר חברותי?בנוסף,הוא מאוד מסודר ולא מוכן שיעשו דברים לא טובים,לדוגמא-ילד בגן עולה על משחק-אז הוא צועק בבכי המון פעמים-אסור לעלות על המשחק,לא עולים על המשחק,הוא נורא מתוסכל ונלחץ כשעושים דברים כאלו,למשל-אם הכסאות למעלה על השולחן אחרי שטיפה של הרצפה,הוא נלחץ וצועק שחייב להוריד אותם, מאוד מדאיג,יש משהו לעשות?

שלום טולי, ילד 'יחיד', הגדל בעיקר בחברת מבוגרים, יכול להיות רגיש יותר, ולו בשל העובדה שמעולם לא היה בתחרות וכמעט שלא התנסה במצבי תסכול ואכזבה. כל תשומת הלב של המבוגרים הייתה מוקדשת לו ורק לו, ההורים נוטים להשקיע רבות מזמנם להעשרה וטיפוח של הילד, עד כי אינו יכול/אינו יודע/אינו רוצה לשחק לבדו. ההורה לוקח על עצמו מרצון את תפקיד המשעשע, המעשיר, המעסיק והמפנק. ילד כזה עלול להיתקל בקשיים כאשר הוא מגיע לחברת הילדים, שאינם עושים לו הנחות. בחברתם הוא נאלץ להתחלק במשחקים, לוותר, להתאפק, ולפעמים גם לספוג עלבונות. כדי שילד יפתח כשירות חברתית, רצוי לדאוג שגם בחיק המשפחה יהיו מצבים בהם יהיה עליו לוותר, להתפשר, להתאפק, ולהתמודד עם אכזבות, הפסדים ותסכולים. כאשר אנחנו, מרוב רצון טוב, מרפדים לו את המציאות ו'מגהצים' עבורו כל מהמורה, אנו מונעים ממנו הזדמנות חשובה ללמידת הכללים החברתיים. כרגע, אני ממליצה לעודד כמה שיותר מפגשים חברתיים עם ילדים אחרים. בזמן קונפליקט, השתדלי לכוון אותו בעדינות לוויתורים ואיפוק, או הניחי לו להסתדר עם הילד האורח. נסי ליזום מצבים בהם הוא מתארח בבית של ילד אחר, כדי שיתמודד עם מצבים בהם לא הוא "בעל הבית". כאשר הוא בוכה מתוך עלבון, חבקי אותו, ואפשרי לו להביע את רגשותיו. הביעי ביטחון ביכולתו להתגבר על כאב זמני או אכזבה. אפשר לאמן אותו בהתמודדות עם תסכול ובדחיית סיפוקים, ולשבח אותו כשהוא מצליח ("ראיתי שנורא רצית את ה_____ בחנות, ואפילו בכית קצת, אבל הצלחת להתגבר ולוותר בסוף. כל הכבוד"). נדמה לי שרוח הדברים עברה, ואם יהיו לך שאלות נוספות, את מוזמנת. בהצלחה ליאת