בן 10 - הערות מעליבות מילדים בכיתה

בוקר טוב, בני בן 10, הוא ילד שקט ועדין, אני רואה כי הוא חוזר הרבה פעמים מאוד מתוסכל מבית הספר, מבחינה לימודית הוא די מצליח, ויש לו את החברים הטובים שלו- שרובם דומים לו בהתנהגותם- ילדים טובים- לא כוחניים- לא אגרסיביים- ורגישים לסביבתם, אולם, לאחרונה הוא מעדיף לשחק בהפסקות עם ילדי הכיתה האחרים במגרש הכדורגל, פיזית, הוא קטן יחסית לילדים בגילו- ולא משחקני הכדורגל המוצלחים ביותר, הילדים לא מתייחסים אליו לא יפה במגרש, מעליבים אותו, זורקים הערות על כך שהוא לא משחק טוב, ואני מרגישה כי זה גורם לו לתסכול רב, עד כדי חוסר רצון וחשק ללכת לבית הספר, חוסר מוטיבציה כללית רעה ביותר, איך אני אמורה לנהוג? מה ליעץ לו לעשות? האם להגיד לו להפסיק לשחק כדורגל (למרות שהוא מאוד רוצה)? איך לעזור לו להתמודד עם התגובות הלא נחמדות שהוא נתקל בהן? אני מתוסכלת בעצמי מהמצב, כי באמת אני יודעת כיצד לנהוג, הילד שלי לא שמח- איך אני יכולה לעזור לו?..

שלום, הילד שלך, למרות שיכול היה "להסתפק" בחברים השקטים והעדינים (שדומים לו), בחר לאתגר את עצמו, ולנסות להתחבר לקבוצת הילדים ה"פיזיים" יותר. אתגר, מעצם קיומו, כרוך בסוג של מאמץ או סיכון. אם בנך אינו כדורגלן מצטיין, עליו לקבל על עצמו את המחיר האפשרי של ה"התלמדות", וללמוד לספוג גם הקנטות או ביקורת. תוכלי לשוחח איתו, ולברר מדוע הוא מעדיף לשהות ולשחק דווקא בזירה הזו, שבה אינו מצטיין, ולסייע לו לעמוד בהשלכות של בחירותיו. תוכלי, כמובן, לנסות לשלוח אותו גם לחוג כדורגל אחה"צ, ולשפר את המיומנויות הספורטיביות שלו, אם כי בעיני חשוב הרבה יותר לחסן אותו מפני הפגיעות הפוטנציאלית במצבים שבהם הוא פחות טוב. מאחר שלא תמיד יש לנו שליטה על אופיים והתנהגותם של האחרים, עדיף להשקיע את מאמצי ההתערבות שלנו בילד הפרטי שלנו, ובאופן שבו הוא ממשיג את המציאות ומתייחס אליה. אני במכוון לא נכנסת כאן לנושא הכאוב והרחב הרבה יותר, הנוגע לתרבות האלימה שרווחת בחברה שלנו, ובאה לביטוי כבר בגן ובביה"ס היסודי, וממשיכה אל מגרשי הכדורגל, אל התור לאוטובוס ולקופת הסופרמרקט. עצוב. ליאת