מצבי רוח שלילדה בת 9 - שמשגעת את הבית

שבוע טוב, ביתי עוד מעט בת 9, בבית הספר היא "מלאכית" מבחינת התנהגות הכוונה. אצל חברות היא מלאכית, שותקת כמו דג, מנומסת בצורה לא רגילה, הבעיה היא בבית, אם לא נותנים לה מה שהיא רוצה, למשל לא ללכת אל חברה, לא נותנים לה איזה חטיף או משהו שהיא רוצה לעשות,או שאם עושדים משהו שמעצבן אותה, כמו למשל, הכנתי אוכל שלא בא לה, הכנסתי לה לחדר משהו שלא שייך לה או משהו שהיא לא רוצה, או שמתי לה על המיטה משהו....היא צורחת בצורה כזאת לא הגיונית. להיכנס למיקלחת בכל ערב זה מלווה בצעקות ובבכי. (עוד מעט, לא עכשיו, רגע) עד שאני פשוט לוקחת אותה בכח לאמבטיה,למיטה להיכנס זה בדרך כלל מלווה בהתנגדות, כל רגע יוצאת מהמיטה, צורחת ובוכה, עד כדי כך ששכנה באה לבדוק שהכל בסדר בבית שלנו. אני לא יודעת אם זה מעודף פינוק, היא בת בין 3 בנים, לא חסרה לה אהבה, לא חסר לה חומריות, יש לי את כל הסבלנות בשבילה, אבל עם הצרחות והבכי קשה לי. לפעמים אני בוחרת להתעלם מהבכי שלה, אבל כל השכונה שומעת. לא בא לי שוב שכנים שבאים לבדוק מה קרה כאן בבית. היא יכולה לצרוח דייי דייי, כאילו מצליפים בה. היא יכולה שעה לשכב במיטה לצרוח ולבכות. היא גורמת לי לתת לה עונשים, כמו לא לצאת אל חברות, לא מחשב לא טלויזיה, והעונשים בעקבות זה שהיא מסרבת להכין שעורים, ובגלל כל ההתנהגות שלה . אני לאחרונה ממש חושבת אולי יש לילדה בעיה רצינית יותר מפינוק? כולם משבחים אותה ומהללים על ההתנהגות העדינות והנימוס, ובבית היא עושה טרור!! אנא ייעצו לי, או תנו לי את התרשמותכם. בברכת שבוע טוב

שלום אסתר, כאשר יש פער כל כך משמעותי בין הבית לחוץ, עולים שני כיווני מחשבה עיקריים. האחד יכול להיות קשור לבעיית גבולות: הילדה מגיבה היטב למסגרת עם חוקים וכללים ברורים (למשל בביה"ס), ומקצינה את התנהגותה בבית, אולי מתוך משאלה להורות סמכותית, עקבית ומציבת גבול גם בבית. עליכם לזכור שילדים מרגישים בטוחים ומוגנים יותר בסביבה ברורה, יציבה ועקבית. באווירה חסרת גבולות ילדים עלולים להרגיש אבודים, ולכן נוטים להתנהגויות ש"יעירו" את המבוגרים לפעולה סמכותית. הסבר אחר יכול להיות קשור לקשיי וויסות (רגשי), מצב שבו הילד משקיע מאמצים גדולים להיות בסדר מחוץ לבית, במחיר של קריסה ופריקת מתח בבית. בשני המקרים (יש כמובן אפשרויות נוספות) ענישה אינה דרך הטיפול הנכונה, אלא התכווננות מדוייקת יותר, מתוך הבנה עמוקה של הגורמים להתנהגות הבעייתית. ממליצה על פניה לפסיכולוג ילדים קליני, לצורך הערכת מצב ואבחון, ובהתאם - הכוונה שלכם לקראת תקשורת טובה יותר בבית. הדאגה שלך, שמא מדובר בבעיה שמעבר ל'פינוק', נשמעת לי רלוונטית מאד, וחשוב לשלול אותה או לטפל בה במידה וקיימת. בהצלחה ליאת