שבתשלום -בנוגע לדרכי התמודדות עם הילדים .

הנושא : מריבות בין הילדים . שבת שלום ובוקר טוב הורים ל2 ילדים - הראשון עוד מעט בן 8 הקטנה בת 4 ו7 חודשים עברנו בית ולבית ספר חדש. הילד בכיתה ב. שנה שעברה הייתי מרבית הזמן עם הילדים והיה קשה להשתלט על שניהם בעקבות מריבות , קנאה ,לעשות מה שהאחר עושה וממש סיר לחץ. האווירה בבית הייתה כעוסה לחוצה לעיתים היה צריך להחזיק את הילד או הילדה מחובק בידיים בשביל להרגיע . היה גם התבטאות עם הידיים ואף הרמת ידיים . כעת המצב הינו שכל משחק או כל דבר בינהם מוביל להתבטאות אלימה מצד הילד . וגם מהילדה. מתבטא בנשיכה ,הרמת יד , צרחות צעקות. קשה מאוד לראות שהם לא יכולים להיות נוכחים באותו חדר תמיד צריך לעשות הפרדה .כאשר בא חבר תמיד צריך להעסיק את האחות הקטנה היא נגררת אליו ותמיד רוצה מה שהוא ...האם זה טבעי ? אנחנו הורים דאגנים הלכנו לטיפולים עבורו ועבורנו בכדי לדעת ולפתור ויכוחים והרמת קול לידם וגם להיות הורים עם כלים שיאפשרו לפתור קונפליטים. כעת במסגרת הבית ספר הומלץ על טיפול עלידי בעלי חיים כן שיחות עם היועצת . ביני לבין אשתי יש פער עצום של תקשורת הבנה . גם אנחנו וגם הילד אובחן עם "קשב וריכוז " ADDD. מאוד קשה לראות את חוסר הריכוז הקופצנות ואת אי היכולת להפסיק פעולה עד שלא מרימים קול . את חצי הדרך אנחנו עושים ,אבל כיצד אפשר להבין את התנהגות ,המצוקה של הילד ? בכדי למנוע מזה להיטבע בתוכו -נרצה לעצור זאת בזמן .! אני מודה לכך שההתנהגות שלנו והיחס שיבשה את דרכו הנורמטיבית אבל אשמח נואשות לקבל כיוון דרך הכוונה בנוגע לכך . תודה רבה רבה על המענה .

שלום, באופן כללי, מריבות בין אחים הן דרך מצויינת להפעיל את ההורים, ושני הילדים "מרוויחים" מהסיפור. כדי שהמריבות האלימות יפסקו, צריך ללמוד להגיב בניגוד לציפייה של הילדים. רוב ההורים נוטים להגיב בהתאם לציפיות של הילדים, ובכך מנציחים את המריבות ותורמים להסלמתן. ההמלצה, בגדול, היא דווקא להפסיק ולהתערב, אך לעשות את זה נכון ועקבי. לצורך כך, מציעה לכם להגיע להדרכת הורים טובה אצל פסיכולוג ילדים קליני, שגם מכיר את המאפיינים של הפרעת הקשב והשלכותיה על המשפחה כולה. זהו גוף ידע שלם, שלא יוכל לקבל ביטוי בעצה אינטרנטית. לא ציינת באיזה טיפול הייתם, ולמשך כמה זמן, אך ההמלצה שלי היא להתמקד בכם, ההורים, ופחות בילד בשלב זה. הכוונה טובה שלכם יכולה לחולל את השינוי המהיר והיסודי, וכל השאר - בהמשך. פנו לעזרה בהקדם. בהתייחס ל"הורים הנואשים" שבחרת ככינוי, אבקש לציין כי המצב שלכם רחוק מלהיות נואש. יש עבודה, אך בהחלט ניתן לפתור את הבעיות, ובהצלחה. אז בהצלחה! :-) ליאת