בן שנה ו-10 לא מקשיב

בן שנה ו-10 מאוד עקשן, לא מתייחס מתי שאומרים לו אסור או מסוכן (לדוגמא אסור לעמוד על הספה זה מסוכן , אסור לזרוק אוכל על הרצפה, אסור לצאת לבד למרפסת...) הוא ממשיך לעשות את הדברים האסורים ויודע שזה אסור כי מתי ששואלים אותו הוא אומר זה אסור או אמא אמרה אסור מסוכן ועדיין ממשיך לעשות זאת כשהוא מחיייך וצוחק. ניסינו כמה פעמים להגיב למעשים שלו בפעולה- למשל שהוא זורק צעצועים אחרי שביקשנו לא לזרוק, לקחת את הצעצוע ולומר לו, אני לקחתי את הצעצוע כי לא הקשבת שאמרתי שאסור לזרוק אותו. בגן הגננת אומרת שהוא מקשיב למה שהיא אומרת ובבית הוא ממש לא ממושמע. חשוב לציין שהוא יודע לבטא את עצמו בצורה ברורה מאוד יחסית לגילו ולכן אני חושבת שהוא מבין הכל אך רוצה לפעול רק לפי רצונו. אני מבינה שזהו גיל בו הילד דורש כמה שיותר להיות עצמאי ולעשות דברים לפי רצונו אך אלו הן התנהגויות שלא יכולות להימשך אני מודאגת מכך שעוד מעט אמור להיוולד לו אח חדש ואם הוא ימשיך בהתנהגות הזו היא רק תחמיר..אשמח אם תוכלו לעזור לי בנושא.. בתודה מראש

שלום רב, קשה לדבר בגיל הזה על הפרות משמעת. ילד כה צעיר, גם אם מבין את משמעות המילה "לא!" או "אסור", לא בהכרח מסוגל לעכב את הדחף לפעולה. לפעמים, פעוטות בגיל זה ממשיכים לעשות דברים מסוימים, תוך שהם ממלמלים לעצמם את המילה "אסור!", רק כדי לבחון את התוצאה. זהו תהליך טבעי של למידה, כאשר ההפנמה המלאה מגיעה לאחר הרבה מאד חזרות. בגילאי 2-3 שנים, ילדים אכן מועדים לתאונות, ולכן, לצד האזהרות שלכם, רצוי לדאוג לסביבה בטוחה ומותאמת, שלא תהפוך את השהות בבית למלחמה תמידית. במקום להעניש אותו ("לקחנו לך את הצעצוע כי אתה לא מקשיב!"), אני מציעה אכן לפעול, אך לעשות זאת ללא כעס ובלי הרבה דיבורים. מוטב להרחיק את הצעצוע ולומר משהו כמו "אוי! זה כמעט נשבר! אני אשמור על המשחק היפה שלנו כדי שלא יישבר, ואז תוכל לשחק בו גם מחר. אולי בא לך לעשות משהו אחר עכשיו?". פעולות שקטות בדר"כ יעילות יותר ממאבקי כוח או משחקי חתול ועכבר. כמו שציינת נכון, בנך נכנס לגיל של שאיפה לעצמאות ובחינת גבולות. חשוב להבין את השלב ההתפתחותי החשוב הזה, ולהיענות לו מבלי להיכנס למלחמות בלתי פוסקות. אני יודעת שקל מאד לדבר, וקשה יותר לבצע, ומחזקת אותך. איכשהו, כולנו עוברים את השלב המאתגר הזה, ויוצאים ממנו בשלום :-) בברכה ליאת

ליאת שלום רב, תודה רבה על תשובתך המפורטת, אני אכן אנסה ליישם את הצעותיך בנוסף לכך שאנו שומרים על הבית כמה שיותר בטוח אבל למשל לעלות על הספה או על הכסא את זה הוא תמיד יכול לעשות והדבר מסוכן. נושא שאני עדיין לא מבינה- כיצד בגן הוא מאוד מקשיב לגננת ולא עושה דברים שאסור לעומת זאת, בבית הוא כאילו עושה "דווקא"? בנוסף, למשל שהוא מרביץ לי או לאביו אנחנו אומרים לו שאסור להרביץ ורק מלטפים והוא ממשיך לעשות זאת שוב בהמשך היום. אני מודאגת ממצב זה כיוון שבקרוב יהיה לו אח חדש ואנחנו לא רוצים שהוא יתנהג כך כלפיו.או למשל שהוא יוצא למרפסת ללא רשות גם כאן אנחנו לא מענישים אלא אומרים שאסור לצאת ללא רשות של אמא או אבא והוא כאילו מתנהג לכך כמשחק יוצא למרפסת בורח וצוחק כדי שנבוא להחזיר אותו..כיצד יש לנהוג במקרים הבאים? בתודה מראש..

העובדה שבקרוב יהיה לכם (בשעה טובה!) ילד נוסף, אינה אמורה להשפיע על ההתנהלות שלכם מול ילדכם הבכור. גבולות ה'מותר' וה'אסור' אמורים להישמר תמיד, ואינכם אמורים להרשות לו להכות אתכם ללא קשר לבואו של התינוק. כאשר הוא מנסה להכות אתכם, הפסיקו אותו מיד, ואמרו בקצרה "לא!" - בתקיפות וללא חיוך (גם אם הוא עצמו מחייך). עלייך לזכור שילדים כה צעירים (הוא עוד ממש תינוק!) אינם מתרשמים מהסברים מילוליים ומבקשות. הם מגיבים לפעולות! איני מדברת בשום אופן על ענישה, אלא על פעולות נחושות שמבהירות לילד היכן עובר הגבול. כך, למשל, דאגי שדלת היציאה למרפסת תהיה סגורה ונעולה, ואל תבני על התקווה ש"ישמע בקולכם". ממש כמו שחצר הגן מגודרת ונעולה, כך אמורה הסביבה הביתית להיות בטוחה ומוגנת, לצד מאמצי החינוך שלנו. ולסיום, כאשר קיים פער בין התנהגות בגן להתנהגות בבית, עולה מיד שאלת הגבולות. בדר"כ, בגן הגבולות ברורים מאד, והטון של אנשי החינוך בהיר מאד והחלטי. אם את חושבת שקשה לכם להציב את הגבולות ביעילות, פני להדרכת הורים קצרה, וקבלי כלים מפסיכולוג ילדים מיומן. בהצלחה ו...לידה קלה :-) ליאת