בן שנתיים וחצי נגמל ממוצץ אך רוצה אותו חזרה

שלום בני בן שנתיים וחצי ללא מוצץ כארבע חודשים . תהליך גמילה קצר יחסית וספונטני. לפני מספר חודשים המוצץ נפל ברכב ולא מצאנו אותו. וכשביקש מוצץ אמרתי שאני לא מוצאת אותו יחסית הוא הגיב ברוגע ולא עשה מזה עניין אז החלטתי לנסות לא לתת לו מוצץ ולהסביר שהוא אבד באוטו ואין אחר . ההסבר עבד ואכן הילד מדי פעם ביקש מוצץ אך לא בכה כשהוסבר לו שהוא איננו ולא נמצא. העניין נשכח כמעט והמוצץ לא הוזכר מאז שאבד למשך זמן מה וכיום כשהוא בן שנתיים וחצי הוא מרבה לבקש אותו ולהזכיר שהמוצץ באוטו והוא רוצה אותו. הילד בגן ורואה הרבה ילדים עם מוצצים והוא היה מאוד קשור למוצץ בזמן שאבד והיה נרדם באמצעותו ונרגע איתו במהלך היום. מאז ועדיין קשה לו להירדם והוא מבקש אותו בנתיים המוצץ נמצא ומוחבה בבית . אני מוצאת עצמי מתלבטת המון האם להקשיב לתחנוניו ולהחזיר את המוצץ אחרי חודשים בלי המוצץ ומתגעגעת לימים בהם היה נרגע ונרדם בקלות . מה לעשות ? האם להחזיר ולחכות שהוא לבד יזרוק אותו מתוך רצון אמיתי שלו האם להגביל את השימוש בו או האם להמשיך להתעקש שאין מוצץ ?

שלום שרון, יש אסכולות שונות בעניין המוצץ ואופן הגמילה ממנו. אני מניחה שיהיו אנשים (כולל אנשי מקצוע מסוימים) שיעודדו אותך להמשיך ולהתעקש עוד קצת, ולגמול בשיטת ה"זבנג וגמרנו". אני שייכת לאסכולה האחרת, המאמינה שילד נפרד מחפץ המעבר כאשר הוא סיים את תפקידו. בעיני, כל עוד הילד זקוק לנוכחותו המנחמת והמרגיעה של המוצץ, יש לאפשר לו זאת, בעיקר בגיל כה מוקדם. בהמשך, תוכלי להגביל את זמן המוצץ רק לרגעים שלפני השינה, ולגמול בהחלטה משותפת כאשר יסכים ויצליח לשתף פעולה. בברכה ליאת