הרגל מגונה

הנקתי את ביתי עד גיל 1.2, כשהייתי מניקה אותה אהבה לשים את היד שלה בתוך החזה שלי ממש מגיל אפס , כמו מעין חיבור אלי. שהפסקתי להניק ועד היום (בת 2.7) היא כל כמה דקות דוחפת את היד שלה לכיוון החזה של עצמה וצובעת צביטה קלה , אפילו תופסת וקצת מפמפמת עם היד.. שמתי לב שהיא עושה את זה כשהיא רוצה להרגע או כשמשעמם לה . ניסינו הכל כדי להפסיק ולא הצלחנו.. אני מיואשת. מה לעשות? חשוב לציין שהיא לא באמת פוצעת את עצמה אבל היא קרעה פעם חולצה שלא הצליחה להשחיל את היד דרכה ואת כל המחשופים תמיד היא מרחיבה..

שלום מאיה, כפי שאת מציינת נכון, ההרגל הזה "נולד" בתקופת ההנקה, ומשמש כרגע כ"תופעה מעברית", ממש כמו מוצץ או דובי, שמייצגים את קרבתה המנחמת של האם. חפץ המעבר מסייע לילד לעבור ממצב של חיבור ממשי אל האם, לשלב של נפרדות ממנה. בתהליך הלא פשוט הזה, ילדים עושים שימוש בחפצים (או בחלקי גוף או בפעולות מסוימות) כדרך להרגעה עצמית או נחמה כאשר אמא רחוקה. רוב התופעות המעבריות חולפות מעצמן, והילד נגמל מהן כאשר מסתיים תפקידן. כרגע, אפשר לנסות בעדינות לספק תחליף כלשהו (אם כי לא תמיד זה עובד), ולהמתין בסבלנות. כמו המוצץ, הדובי, או ה"שמיכי", גם מההרגל הזה יהיה צריך להיגמל, בבוא היום. בברכה ליאת