אח שומר על אחותו

שלום, יש לי 3 ילדים: ילדה בת 5 , בן בגיל 3 וילדה בת שנה וחודשיים הבת הקטנה שלי היא "עצמאית בשטח", אוהבת ללכת, לרוץ , היא מאוד סקרנית ואוהבת מרחבים וגם לא פרייארית בכלל. (כמובן שאנחנו הורים אחראים ומשגיחים עליה) נתקלתי בתופעה שבה הבן שלי (בן 3 ) לא מוכן שניתן לילדה הקטנה להסתובב בחוץ כשהיא לא קשורה בעגלה. כשהולכים איתם לגן משחקים ואני מורידה אותה מהעגלה הוא מתחיל בבכי ובזעקות אימה ממש ולא מוכן שהיא תסתובב חופשי (כנראה מחשש שתיפול או תרוץ לכביש) הוא תופס אותה בכוח ומושיב אותה עליי או בעגלה או בספסל ולא מסכים שתתהלך. והוא לא מוותר. הוא בוכה, צועק ו-"עושה דרמות" וכתוצאה מכך הבת הקטנה שלי מתחילה לבכות גם היא ו"מכה" אותו על שתופס אותה. מצד אחד, יש בזה משהו חמוד. האח הגדול שמגן ושומר על האחות הקטנה. סוג של רגישות ואכפתיות שובת לב. אבל בכנות, זה מעיק ומציק ומפריע לנו להינות יחדיו. מה עושים? ההתנהגות הזו חוזרת על עצמה כל פעם מחדש...

שלום, יכולים להיות כל מיני מניעים להתנהגות שאת מתארת. יש ילדים "הוריים" הפועלים מתוך צורך לרצות ולעורר התפעלות (לא בטוח שזה המצב אצלכם), יש מי שפועלים בשירות ההורה או במקומו, בגלל תפיסה ילדית לפיה ההורה לא כשיר מסיבה כלשהי. חשוב לזכור שבגיל שלוש תפיסת המציאות לוקה עדיין ב"גלישות" לעולם דמיוני שעלול להתקיף. מניע נוסף, קשור לתיאוריות דינמיות, לפיהן דאגת-יתר יכולה לשקף דווקא את התוקפנות הלא מודעת כלפי האחות הקטנה, המתחרה על תשומת הלב של ההורים. הדחף התוקפני כלפי האחות מעורר חרדה עצומה, ואיתה גם את הצורך לשמור עליה מפני המשאלה ההרסנית. יהיו המניעים אשר יהיו, חשוב שתוכלו לחלץ את הילד מהתפקיד שלקח על עצמו. הרשו לו להביע את כל קשת רגשותיו כלפי אחותו התינוקת, כולל רגשות שליליים, והסבירו שאתם - ורק אתם - שומרים עליה. אם הוא "עושה דרמות", נסו להתעלם ככל האפשר, או לכל היותר להגיב בשקט ולומר "הכל בסדר. אני מבינה שאתה דואג, אבל אני אמא שלה ואני שומרת עליה. אתה יכול לחזור לשחק עכשיו". ככל שתהיו סמכותיים ועקביים בעניין הזה, כך יגבר ביטחונו בכם והוא יירגע. בהצלחה ליאת